למתהלך בביתם הציורי של אורי ואסנת יעלון, במושב נווה אילן שבהרי ירושלים, יבלוט מיד המוטיב החוזר, המהווה את תבנית נוף עשייתם – העץ. מופעו ניבט מכל עבר, החל מדלת הכניסה היפהפייה מעץ, שהמראה הייחודי שלה שייך רק להם, מאחר שהיא נעשתה על ידם, דרך קירות הבית והרהיטים, ועד לחפצי הנוי הרבים המעטרים כל פינה ומתכתבים זה עם זה בהרמוניה מופתית, כשהם יוצרים סביבת חיים אותה הם יצרו בעצמם.
אורי ואסנת מקבלים את פניי בגינת ביתם, מוקפים במרחביו העצומים של היער הנשקף מכל עבר. ״גם כאן העץ נוכח – מקיף אותנו ומדריך אותנו בעשייתנו״, הם מסבירים כשהם מצביעים על העצים שסביבם. ״העשייה האמנותית שלנו מתחילה מהארץ ומהטבע. זהו מקור השראתנו".
האמנים אורי ואסנת יעלון
כבר רבע יובל שהם עוסקים בעץ. אורי חורט ואסנת מגלפת, שעות ארוכות של זוגיות בסטודיו, בו הם בוחנים יחדיו את גבולותיו של החומר הייחודי הזה, מנסים להעשיר ולשכלל כל העת את יצירתם. ״עץ הוא חומר חי ובעל נוכחות״, מציינת אסנת. ״בכל סביבה ניתן מיד להבחין בעץ ולהתרשם מהעוצמה שלו. עבודה עם עץ מלאת סיפוק, העץ יודע להחזיר אהבה. לא תמצא עוד חומר דינמי וחי כמוהו״.
במסגרת הבחינה המתמדת של אומנותם, והניסיון הבלתי נלאה להגיע לשיאים חדשים ביצירה, חושף הזוג יעלון טכניקת עבודה חדשה לגמרי בעץ, ייחודית ברמה עולמית, אשר נלמדה בספרד מרב-אמן יחידי בתחום. הטכניקה החדשה כוללת אינטגרציה של סוגי עץ שונים ביצירה אחת, המוגמרת בקומפוזיציה מדויקת לכדי עשיריות המילימטר של החומר.
״בדרך כלל יצירה מעץ נעשית מקורה אחת הנלקחת מסוג אחד של עץ״, מסביר אורי. ״הטכניקה שלנו אינטראקטיבית במובן שהיא מזמנת שינוי תמידי. יצירה אחת מתכתבת עם סוגים שונים ומגוונים של עץ: בהיר, כהה, קשיח ורך. כל מאפיין כזה תופס את מקומו ביצירה, תורם ונתרם במקשה הכוללת, כך שהתוצר הסופי מרהיב הן ביופיו והן בחדשנותו, ומה שחשוב לא פחות שהוא מאפשר ללקוח הרוכש את היצירה להיות שותף פעיל ולשנות את ליבת העבודה לפי רצונו, מאחר שהחלקים אינם מחוברים ומאפשרים שינוי".
יצירות העץ של בני הזוג יעלון גדולות, מקרינות חום ברגע שרואים אותן, ומהוות, ללא ספק, עניין מרכזי בכל חלל בו יוצבו, כשהן כמובן ניתנות להזמנה ויצירה משותפת עם הלקוח.
מימין: My Way 60×60 ו-Wood Melody 80×80
חלוקת העבודה בין בני הזוג נעשית בצורה טבעית. "כל אחד מאיתנו מתחבר לחלק אחר בתהליך, ואנחנו משלימים אחד את השנייה ביצירה", הם מציינים. אורי אחראי בעיקר על הליבה: על שלב החריטה והאינטגרציה של סוגי העץ השונים. אסנת נכנסת לתהליך בשלב מאוחר יותר, ומקנה את המסגרת של העבודה, שמאפשרת את הגימור הסופי שלה.
השיחה עם הזוג יעלון מבהירה לי שכשם שהם מדייקים את אומנותם, ויוצקים לתוכה את המשמעות הייחודית כל כך להם, כך גם משפטיהם, הנבררים בקפידה, מטביעים חותם אחר, ויוצרים סגנון שפתי עשיר, בסטייל השייך, כך נדמה, רק להם. ״כשאנו ניגשים לעבודה, אנחנו נתקלים בהפתעה. לעץ יש חוקים משלו, זה חומר טבעי ולא תעשייתי וזה הקסם שביצירה בו״, מחייכת אסנת. ״וזו לדעתי גם גדולתה של העשייה בעץ. אמנות שמסתירה סוד".
אני מתבונן בהרהור בשלל יצירותיהם הפרושות לפניי, בגוונים היפהפיים של סוגי העץ, ונזכר במילות שירו של אלתרמן: ״על אם הדרך עץ עמד ולא ייפול אפיים״, ועל כמה מרכזי העץ בחיי כולנו ומסמל תקומה, ובמקרה של אורי ואסנת – גם את היכולת להחיות וליצור משהו חדש.