Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

כשגדעון ואמילי נפגשו

פגישה אחת, שנמשכה שעתיים, בסטודיו שלו בתל אביב, הספיקה לאמילי מואטי, אשת התקשורת, ולגדעון אוברזון, מעצב האופנה, לגלות שיש להם הרבה מן המשותף לצד לא מעט מחלוקות. פריז, רומנטיקה, בגדי ים, קלאסה, מתנות וישראליות, היו רק חלק מהעניינים

שחר בן-פורת (צילומים: אריק סולטן) שמנת ינואר 2019
גדעון אוברזון, אמילי מואטי, צילום: אריק סולטן

הוא בן 75, היא בת 37; הוא מגיע מעולם האופנה, היא מעולם התקשורת והפוליטיקה; הוא יקבל בקרוב פרס מפעל חיים על קריירה ענפה בעולם האופנה, היא תקבל את פרס שרת התרבות לספר ביכורים "סימנים כחולים". נפגשים כאן לראשונה, אבל לבטח לא האחרונה.

אופנה

"בתצוגת אופנה של שנקר ישבנו אחד מול השנייה", אומר לה אוברזון. "זו לא הייתי אני, אתה מתבלבל עם אישה אחרת. אף פעם לא הייתי בתצוגה של שנקר", עונה לו מואטי. "הייתי בתצוגות אחדות בפריז. בתקופה בה בעלי היה השגריר הוא הוזמן לכל מיני תצוגות, ופה בארץ בתצוגות של דורין פרנקפורט, כי היא חברה שלי. אבל האמת היא שאני כל כך לא מבינה בזה".

אוברזון: "את לא צריכה להבין. שפת האופנה היא ביטוי למה שאנו האופנאים מרגישים. אנחנו חייבים לעצמנו פעם בעונה תצוגת אופנה".

מואטי: "בתור חגיגה?"

אוברזון: "זה לא עניין של חגיגה. כל השנה אתה עובד, ובנקודה מסוימת אתה צריך לסכם. את כותבת כל הזמן משפטים, אבל בשביל לסגור ספר צריך לעשות הפסקה בכתיבה, למרות שזה לעולם לא מפסיק. אני מניח שגם בתחום שלך זה כל הזמן זורם".

מואטי: "אתה נהנה מתצוגות שהן לא שלך?"

אוברזון: "מאוד. אני נהנה לראות את הקולגות והעבודות שלהם. כשהתצוגות טובות – זה מהמם. אחד הדברים שמקדמים אותך בחיים זו סקרנות, כי אם אתה שלם ורגוע עם מה שאתה עושה בחיים, אתה מבחינתי לא עושה כלום".

מואטי: "רוגע הוא די בינוני, צריך להגיד את זה. כשאתה נכנס למערכת בורגנית של רוגע וחיים מסודרים, שבהם הכל בסדר, שום דבר לא מטריד אותך ושום דבר לא מסקרן אותך, זה די גיהינום".

אוברזון: "מבחינתי אתה מת".

גדעון אוברזון, אמילי מואטי, צילום: אריק סולטן

פרסים

אוברזון הודיע לאחרונה על סגירת בית האופנה הנושא את שמו ואת החנות שלו בתל אביב, אחרי 56 שנים של פעילות בתחום. "אני פורש בחודש מרץ. לא הסכמתי לפרוש עד שלא תהיה נקודת ציון חזקה. הודיעו לי שהוחלט להעניק לי 'פרס מפעל חיים', ואני אקבל אותו ב-5 במרץ מהגברת מירי רגב".

מואטי: "גם אני מקבלת ממנה פרס, את פרס שרת התרבות ל'ספרות ביכורים'. אז אנחנו חולקים משהו במשותף".

אוברזון: "נצטרך ללחוץ ידיים, זה יהיה העונש שלה".

מואטי: "ראיתי אותה באשכבה של עמוס עוז, ניגשתי אליה והודיתי לה. פרסים וההכרה של הממסד היו הרבה לפניה ויהיו הרבה אחריה, ואני מאוד מתרגשת. לא העזתי לקוות לכזה דבר. אבל פרס מפעל חיים… זה כבד".

אוברזון: "אני לא רוצה להתרברב, אבל כמעט ידעתי שזה יקרה. הקריטריון לקבלת הפרס הוא 35 שנות עבודה. אני עובד כבר 56 שנה. מי עוד עובד כל כך הרבה שנים? דורין פרנקפורט. זה לא שיש לנו פה קהל כל כך גדול שהסיכויים היו קטנים, הם היו גדולים. והאמת היא שזה מרגש".

מואטי: "מה הפרס?"

אוברזון: "50 אלף שקל. בגלל זה פרשתי, יש לי עם מה לצאת לפנסיה".

מואטי: "עכשיו הכל מובן, בן אדם, למה לא התחלת עם זה?"

אוברזון: "המזכירה התקשרה אליי, הודיעה לי ואמרה שיש פרס כספי. חשבתי שזו אריאלה ממפעל הפיס והיא אמרה לי 'לא, זו השרה מירי רגב'".

מואטי: "נכון שזה נורא מצחיק שמתקשרים אליך ובאותו מעמד מבקשים ממך פרטי חשבון בנק? אומרים 'תתקשר אליך מישהי, תכיני פרטי חשבון בנק וחתימה מהבנק'".

אוברזון: "ומידית, כי התקציב של השנה עומד להיגמר".

מואטי: "נכון! למחרת שולחים לך מייל דחוף 'נא להעביר את זה ואת זה, אחרת התקציב חוזר לאוצר ולא תקבלו את הפרס'. לפני דקה היית ברקיע השביעי עם כל הטקס בישבן, וחמש דקות לאחר מכן אתה רודף אחרי רואה חשבון שיחתום לך על הטפסים של הבנק. האמת היא שזה נפלא בעיניי".

אוברזון: "מעבר לזה, בתחילת מרץ התצוגה שלנו תפתח את שבוע האופנה הישראלי. זו תהיה תצוגה מאוד גדולה, אחרת מכל מה שהיה פעם, וזה מרגש. אני אעשה תצוגה של קולקציות ישנות".

מואטי: "אתה צריך דוגמנית?"

אוברזון: "אנחנו צריכים דוגמניות".

מואטי: "יופי, אז אני באה. אני אוהבת וינטג'".

בגדי ים

גדעון אוברזון עתיד לפרוש מבית האופנה שלו, אך הוא ממשיך בעיצוב ובייצור של בגדי ים. ומסתבר שכמה פיסות בד בודדות וקטנות מצליחות להוציא מהשניים סודות גדולים. "בתחילת הדרך אתה עושה 'וואו' גדול וקצת פרובוקציות כדי להיכנס לתחום", מעיד אוברזון. "הפרובוקציה שלי הייתה בבגדי ים. העיצוב, הרגל הגבוהה, החשיפה, העירום, השקיפות".

מואטי: "אתה הבאת עלינו את הרגל הגבוהה?"

אוברזון: "כן. הייתי מאוד צעיר, גבר, ולא אני לובש את בגד הים".

מואטי: "ורצית לראות ירכיים".

אוברזון: "רציתי לראות כמה שיותר, וגם חיפשתי מוצר שדורש מעט בד. כדי לעצב שמלה צריך 5-7 מטרים של בד, עיצוב בגד ים דורש 14 ס"מ בלבד, אז למה אי אפשר לעשות זאת עם 10 ס"מ? למה אי אפשר לעשות עם 5?".

מואטי: "אני אף פעם לא לובשת בגד ים".

אוברזון: "אז מה אני בכלל מדבר איתך?"

מואטי: "אני מתרגלת אינטלקטואלית לבגד ים. אבל אני יכולה להבין את הקו הגבוה: כל עוד זה היה נמוך, זה היה חותך את הגוף באמצע. אין לזה הצדקה".

אוברזון: "העין הייתה רגילה לראות בגד ים שמכסה, אני הייתי הראשון בארץ שהציג בגד ים חושף. האישה הישראלית מאוד מתקדמת בתפיסה שלה לחדשנות, לא משנה אם זה יפה או מכוער; אם זה חדש – היא חייבת לצרוך את זה".

מואטי: "זה לא קצת חוסר קלאסה, הנידיות הזו לחדש ולחידוש? שואלת אותך אישה עם קליפס בשיער".

אוברזון: "אין לנו קלאסה בארץ. תשכחי מזה. בואי נחשוב איפה אנחנו חיים. אנחנו חייבים לשאוף מאוד גבוה בעיצוב האופנה, כי הרמה פה מאוד נמוכה".

גדעון אוברזון, אמילי מואטי, צילום: אריק סולטן

קניות

מדוע אנחנו בכלל קונים בגדים? אוברזון טוען שמדובר בצורך פנימי של אנשים. מואטי מספרת בתגובה כי היא ממעטת לקנות בגדים חדשים. 2-3 שמלות חדשות בשנה מספקות אותה. "אני נאמנה לבגדים שלי". ועל כך הוא משיב: "יש לך תוכן פנימי שונה מאשר לצרכן הרגיל. אישה קונה לא מפני שהיא צריכה".

מואטי: "אולי זה מחזיר אותנו לעניין של הגיהינום שבבינוניות – אתה כל הזמן מרגיש צורך לקנות כדי לצאת ולו לכמה רגעים מהגיהינום הזה".

אוברזון: "אני נורא אוהב לקנות בגדים. לעולם לא הייתי קונה באינטרנט, ולא הייתי קונה משהו אם המוכרת לא הייתה אומרת לי 'וואו, אתה נראה טוב'. אשתי צוחקת עליי שאם אומרים לי 'וואו', אני מיד קונה".

מואטי: "באמת? אותי זה דווקא מביך. יש לי חבר איראני בפריז, שיש לו חנות וינטג'. הוא מתקשר ואומר 'שמרתי לך כמה שמלות, כשתבואי זה יחכה לך'. אני באה, מודדת, קונה, יוצאת וכאן הסיפור נגמר. כשאומרים לי 'וואו, זה עושה לך גוף יפה', אני רק רוצה לצאת מהסיטואציה הזו".

פריז

השניים חולקים אהבה עזה לפריז. היא למדה שם והתגוררה בעיר בזמן שבעלה השני, דניאל שק, שימש כשגריר ישראל בצרפת; הוא למד בפריז בצעירותו, אצל איב סן לורן. שניהם ממשיכים לבקר בה לעתים תכופות.

מואטי: "החיים שלנו בפריז היו שונים לגמרי, שלך ושלי. חייתי בה מאוד בפשטות".

אוברזון: "גם אני – 2.5 פרנק לארוחת צהריים בכל פעם. כסף לא היה לי, ואחרי הלימודים החלטתי לקנות מתנות לחברים. אז פתחתי מזוודה ומכרתי את החולצות שלי מעירוני ה'. כשחזרתי לארץ החברים היו בהלם. אמנם לא הייתי רעב לפת לחם, אבל גם לא הבאתי מתנות".

מואטי: "איך לא להביא מתנות. האדם שאני היום נולד בפריז".

אוברזון: "מה תופס אותך בפריז?"

מואטי: "האור. השמים הם כחולים. ראית פעם כחול כזה? תראה את השמים כאן, הם מאוד בהירים. אין דרך להסתכל עליהם ולהתפעל, כי אתה מיד מסתנוור".

אוברזון: "אני חושב שפריז פשוט יפהפייה. המבנים שלה נהדרים, הכיכרות נהדרות. בכל נקודה בעיר הלב מתרחב ואתה נושם. בפריז אתה נהיה יותר גבוה, כמו אחרי שיעור יוגה טוב".

מואטי: "יש לי עניין עם 20%. כשאני מגיעה לפריז אני 20% יותר יפה, 20% אדם יותר טוב, 20% חכמה יותר ו-20% נדיבה יותר. אני קוראת דברים שאני כותבת כאן ודברים שאני כותבת בפריז, ויש הבדל של שמים וארץ. כשאני חושבת על פריז אני חושבת על טקסטים, על קווי אוטובוס. אני אוהבת לרכוב על אופניים ואני שרופה על אוטובוסים. אני בעיקר נמצאת בדירה כי אני אוהבת ללכת לסופר. זה חלק מהטקס".

אוברזון: "אני הולך לפושון וקונה את הדברים הכי טובים. ובחנות שואלים אותי מתי אני מתכוון לאכול את זה, אם היום או בעוד 4 שעות. אז אני מתחיל לפנטז מתי אוכל את הגבינה, ומשיב: 'פרוסה אחת לעוד 4 שעות ואת השאר תארוז לי לעוד יומיים".

מואטי: "נכון, נכון, זה נפלא. אתה כבר רואה עצמך יושב בסביבות שש בערב עם כוס יין וגבינות, והשאר מחכות במקרר. נוצרת ביניכם אינטימיות, מבלי שחודרים לך לפרטיות".

אוברזון: "איזו חשיבות וכבוד הם נותנים למוצר. הם משקיעים בו כל כך הרבה. דודי היה עיתונאי חקלאות וקולינריה בפריז. ללכת איתו למסעדה זו הייתה חוויה, מצד שני בתור נער זו הייתה בושה נוראית, כי כל דבר החזירו ארבע פעמים. הוא ודודתי היו אנשים מאוד קשים, אבל למדתי מהם, מהו כבוד למקצוע".

החברה הישראלית

ההתפעלות מצרפת ומהצרפתים מחזירה את השניים לישראל, וליתר דיוק, לחברה הישראלית. אמילי מואטי מתמודדת בימים אלו בפריימריז של מפלגת העבודה. לשאלה "מה הייתם משנים בחברה הישראלית", היא עונה בבהירות: "הייתי רוצה שיהיו כמה שיותר בני אדם שקמים בבוקר ושואלים 'מה אני יכול לעשות, במה אני מוכשר?' ולא רק שאלות כמו 'מה אני צריך לעשות כדי לשרוד את הקיום המחורבן הזה'. הפער בין אלה לבין אלה הוא אדיר, ובאמצע יש ואקום גדול.

"הדרך לשם היא דרך חינוך, שינוי סדרי עדיפויות, הקצאת משאבים וביטול מנגנוני הסינון באוניברסיטאות ציבוריות. חשוב גם זיהוי פוטנציאל מוקדם למתמטיקה, דברים שאפשר לעשות כבר בכיתה ג' באזורים מוחלשים. וייצוג, מתן דוגמה, הובלת מהלכים בצורה עדינה ומכבדת ולא בצורה אלימה כמו שאנחנו רואים בכנסת הנוכחית, שהיא הכי אלימה שהייתה כאן – ואני ראיתי כנסות".

אוברזון: "אני חושב שהכנסת היא בושה. בתור אזרח ותיק אני יכול להגיד שבעבר היה הרבה יותר טוב, החברה הייתה יותר נעימה, הרגשנו כולנו ביחד. זה מאוד חסר. החיים שלי מדהימים אבל לצערי אני מצמצם אותם לחוג המכרים והחברים שלי. ברגע שאני יוצא מהמסגרת הזו אני ממש נחרד – מהלכלוך, מהזוהמה, ובעיקר מהדוגמה שהמנהיגות נותנת לנו. יש קהלים שהם מאוד דומים לממשל שלנו, ומהם אני מתרחק. האמת היא שהעתיד נראה לי מאוד שחור. לא נראה לי שיש שינוי באופק".

מואטי: "תן לי כמה שנים… זה מחזיר אותי למוות של רונה רמון. למה זה כל כך טלטל אותנו כחברה? כי היה בה משהו שייצג את כל זה – את הרכות, את אומץ הלב, את השאיפה לעשות דברים למען הכלל. כשאתה מבודד את זה, מדובר באדם שמת, וזה יקרה לכולנו. אבל היא ייצגה משהו שאבד לנו. זו פעם ראשונה במדינת ישראל שבה ההנהגה יותר קיצונית מהבוחרים. תראה את גרמניה, צרפת, אנגליה, יש מגמה של התמתנות. גם מה שקרה בארצות הברית קרה בגלל השיטה, רוב האמריקאים לא הצביעו לטראמפ.

"אני בטוחה שבבחירות הקרובות פחות יצביעו לליכוד. זו שאלה של שלושה מנדטים שצריכים לעבור מהמפלגה הגדולה בימין למפלגה הגדולה בשמאל. זה כל הסיפור, וזה יקרה. גדעון, אני רוצה להגיד לך שיש לנו התערבות בקבוצה שלנו במפלגה, שאומרת שבליל הניצחון אני לובשת בגד ים וקופצת לבריכה בכיכר רבין, גם אם אני נבחרת להיות חברת כנסת. אני אבוא לקחת בגד ים עם מותן גבוה".

אוברזון: "וואו. אתן לך מראש, שתהיי מוכנה".

גדעון אוברזון, אמילי מואטי, צילום: אריק סולטן

אופנה ופוליטיקה

ואם פוליטיקה, אז גם אופנה: הסוגיה כיצד מתלבשים הפוליטיקאים מצליחה להסיט את השיחה מהכיוון הפוליטי, ולו במעט.

אוברזון: "במשך שנים הלבשתי את נשות ראש הממשלה ונשות הנשיאים, כמו גולדה מאיר, אופירה נבון, הגברת אורה הרצוג, עד שקצב התמנה לנשיא. את שרה נתניהו לא הלבשתי, ולא מפני שאני בוחר את מי להלביש".

מואטי: "יש לך את הזכות לבחור את מי להלביש, מה זאת אומרת?"

אוברזון: "אם היא באה כלקוחה, אני לא אזרוק אותה מפני שהכיוון הפוליטי שלי שונה משלה. אבל ברגע שמישהו מבקש ממני לבוא עם מזוודה לירושלים, אני לא מסכים. זה עניין של אופן העבודה. אקח מזוודה ואסע ללוס אנג'לס כדי להלביש את גל גדות, לירושלים לא".

מואטי: "אני לא מחלקת ציונים לפוליטיקאים על הבגדים שלהם. אני חושבת שאדם שצריך סטייליסט צריך לבדוק את עצמו. אם יש לך סטייל ואתה יודע מה אתה רוצה, בטח כשאתה פוליטיקאי כל כך בכיר, בשביל מה אתה צריך את זה?"

אוברזון: "לא כל אחת נולדה עם ביטחון עצמי כמו שיש לך לגבי עצמך, או עם הבקרה שיש לך. יש להן הרבה ביטחון עצמי, אבל המדיה קוטלת אותן פה ושם ופתאום הן מאבדות את הכיוון. יש להן ביטחון עצמי אבל ההגה לא יודע לאן הוא נוסע, והן צריכות נהג".

מואטי: "אני מקבלת את ההסבר. אני בעד שלבני אדם יהיה סטייל משל עצמם. יפה או לא יפה – זו שאלה של טעם. יש כמה חברי כנסת שבהחלט מרשימים בסטייל שלהם, בעיקר הגברים. הש"סניקים מתלבשים יפה".

אוברזון: "כן, החייטות הרוסית בהחלט משפיעה על כמה חברי כנסת, יש להם חליפות מעולות".

ספרות ותרבות

ומה דעתם על עולם התרבות בכלל והספרות בפרט?

מואטי: "אני בעד שספר יהפוך למוצר שרוכשים במעט כסף. אני חושבת שצריך להוזיל את מחירי הספרים עוד יותר. אם הייתי יכולה, הייתי מחלקת את הספר של חינם, לכולם".

אוברזון אינו מסכים: "אני חושב שהעולם שלנו הוא עולם חומרי ואני רוצה לרכוש דברים בכסף רב. כך אני נהנה מהם עד הסוף. אם אני רוכש משהו – בזול אני לא נהנה ממנו".

מואטי: "אני אוהבת לקבל ספרים במתנה. זה לא באמת משנה כמה עלה הספר, משנה מי נותן אותו, למה הוא נותן אותו, לכבוד מה, מה הוא מסמל? ולגבי התרבות בארץ, היא עברה טלטלה מאוד רצינית עם כל החוקים האחרונים, המבטאים פחד גדול ולא ביטחון. כשאתה בטוח בזהות שלך אתה לא ממציא חוקים שיעגנו זאת. נותרה צלקת משמעותית בקהילת התרבות הישראלית. באופן אישי, אני אדם של טקסטים. אני קוראת הכל, ממודעות אבל דרך שירה ועד פרוזה. לפני כמה ימים, באחת הנסיעות לחוג בית, כתבתי לחברה טובה שלי וביקשתי שתשלח לי טקסט. קיבלתי ממנה שירים של דוד אביטן. זה כמו שמישהו מכסה אותך פתאום בשמיכה חמה".

אוברזון: "בעבר עיצבתי קולקציה לכיתן, והדפסנו סדין ועליו שיר רומנטי. אין לדעתי משהו יותר רומנטי מלדבר אחד לשני בשירה. העניין של הרומנטיקה עובד עליי. זה קשור לפריז בשבילי, למגע האישי".

מואטי: "רומנטיקה קשורה למסורת וזה מה שיפה במסורת: הידיעה שיש לסיפור אבא ואימא, שעשית משהו חשוב ולא המצאת את הגלגל".

טוב לדעת