Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

מטפלים בזיהום הנחלים – ומנגישים את הטבע לציבור הרחב

ברשות ניקוז ונחלים קישון פועלים בלי הפסקה לפיתוח ושימור הקישון ויובליו, לטובת המטיילים, התושבים – ולמען רוכבי האופניים והחקלאים

מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים קישון, חיים חמי, בטיילת בנחל ציפורי (צילום: אלון לויטה)

השם של רשות ניקוז ונחלים קישון עלול להטעות וליצור רושם כאילו עיקר פעילותה בצד הטכני, של ניקוז אזור הנחל. ואולם, על אף העובדה שהרשות עוסקת בניקוז, מניפת הפעילויות שלה מתרחבת עם השנים וכוללת פרויקטים רבים. לאחר שהשלימה את פרויקט הדגל של העמקת ושיקום קרקעית נחל הקישון, מבקשת הרשות להקים על גדות הנחל פארק אקולוגי להנאת התושבים והמבקרים במקום.

בפרויקט נוסף, תכננה הרשות מרחבי בילוי, ספורט וטיולים לאורך נחל ציפורי; היא בנתה את טיילת ראס עלי המחברת את הכפר עם טחנת הנזירים העתיקה; ביצעה שיקום ושדרוג של מעיין הסוסים (עין יבקע) והמתחם הסמוך לו; ובנתה את הטיילת המרהיבה המחברת את הישוב כעביה עם הנקודה שבה נשפך נחל יפתחאל לנחל ציפורי (סמוך לכביש 77 בין צומת המוביל לרמת ישי).

פרויקט אחר ושאפתני שנמצא על הפרק הוא הקמתה של טיילת שתחבר את ג'נין עם חיפה ותיבנה לאורכו של נחל הקישון. הקישון מתחיל סמוך לג'נין, חוצה את הגבול עם הרשות הפלסטינית וזורם עד למפרץ חיפה, שם הוא נשפך לים התיכון לאחר מסע של כ-71 ק"מ; המשמעות – שיתוף פעולה בין גורמים בינלאומיים רבים ושונים, בשטח שהיקפו אדיר.

לשיחה על פעולותיה הרבות של הרשות, על דרכי הפעולה שלה ועל המטרות שהציבה לעצמה, פגשנו את מנכ"ל הרשות – חיים חמי.

מה תפקידה של רשות ניקוז ונחלים קישון?

"בישראל יש 11 רשויות ניקוז, שהוקמו במטרה למנוע אירועי שיטפונות והצפות שהסבו בשנים עברו נזקים כבדים (כמו בחורף הגשום של 1991-1992). כל רשות מופקדת על אגן אחר ועליה לפעול להגדלת ערוצי הניקוז ולתחזוקה שוטפת שלהם, לשם מניעת הצפות. ואולם, ב-10-15 השנים האחרונות תפקיד הרשות התרחב מאוד וכיום אנחנו נקראים רשות ניקוז ונחלים – מאחר שכעת אנחנו מופקדים גם על הנחלים והמעיינות, מתוקף צו של המשרד להגנת הסביבה.

"כיום, אנחנו רואים את אפיק הניקוז לא רק כערוץ לסילוק המים או להזרמתם, אלא כעל מסדרון אקולוגי; מרחב שבו מצויים בעלי חיים, צמחים, שבו זורמים מים של נחלי אכזב בחורף ומים של נחלי איתן לאורך כל השנה. לנחל יש סביבה ומרחב משלו שעליהם חשוב להגן – ואנחנו שואפים לחבר אליו את הקהילה, בראייה רחבה שרואה את כל אגן ההיקוות של הנחל כמכלול, שבו דברים משפיעים אחד על השני. כל זאת, בזמן שפרויקטים של ניקוז ממשיכים להתבצע.

"למעשה, אפשר להגדיר את הפעילות שלנו לפי שלושה קודקודים: כלכלה/חקלאות, סביבה וקהילה. בכל פעולה שאנחנו עושים בשטח, אנחנו מביאים בחשבון את שלושת הגורמים האלה. למשל, אם עושים טיפול אקולוגי בצמח או במינים פולשים, תמיד משלבים את צרכי הניקוז. בדוגמה אחרת, אנחנו יוצרים שבילים לאורך הנחלים כדי להפוך את הטבע זמין ומזמין ככל האפשר עבור הציבור הרחב, שנהנה מהשיקום של הנחל ויכול כעת לבלות במרחב הפתוח".

מדינת ישראל קטנה ויש בה המוני תושבים. אילו אתגרים זה מציב בפניכם?

"המדינה אכן קטנה וכמו שהגדיר זאת מהנדס ותיק שעבדתי איתו: יש בישראל מתקפת תשתיות. אגן ההיקוות של הקישון מתחיל בג'נין ומגיע עד חיפה, בין רכס הרי כרמל לרכס הרי יודפת. הנחלים באגן הזה זורמים לקישון והוא זורם לים באזור מפרץ חיפה. באזור הזה יש מסילת רכבת, כבישים רבים ובהם כבישים עם פיתוח נרחב כמו כביש 6, וכמובן תשתיות של מקורות, חברת חשמל, קו הגז ועוד.

"לכל אלה מתווספת הפעילות של הוותמ"לים (הוועדות המיועדות לתכנון מתחמים לדיור), שיוצרת מציאות של בינוי בהיקף בלתי רגיל. בקרית אתא, למשל, מדברים על תוספת של עשרות אלפי יחידות דיור – כך שהיא כמעט תוכפל בעשור הקרוב. על כל אלה צריך לתת את הדעת, מאחר שבינוי תמיד בא על חשבון שטחים פתוחים.

"הסיטואציה שבה אנו מצויים מורכבת. מצד אחד אנחנו מנסים לפתח מרחבים שיעמדו לרשות הציבור ובד בבד, אנחנו מבקשים לשמור על אותם שטחים באופן שלא יפר את האיזון הסביבתי הבריא שיש בהם. אנחנו כל הזמן מנסים לשמור על נוסחת הזהב שתאפשר ליצור שילוב נכון בין הרצון לשמור על הקיים לבין החשיבות המובנת שיש לתהליכי פיתוח. אנחנו עושים זאת באמצעות הקמת פארקים, שבילי נחל וכמובן שיקום ושמירה על הנחלים.

"לא היינו יכולים לעבוד במרחב הגדול הזה, שבו 35 רשויות מקומיות, בלי ארגז כלים יעיל שמאפשר לנו שיתופי פעולה. שיתופי הפעולה מתבטאים לאורך ולרוחב – עם גופי תשתית, רשויות מקומיות בתחומנו, וגם עם האוכלוסייה – מטיילים מזדמנים ותושבים שגרים בסביבת הנחלים. שיתוף פעולה נוסף שנדרש מאיתנו הוא עם החקלאים שיש להם אינטראקציה עם הנחל – בין אם הוא נמצא בשטח שלהם, ובין אם עוברת בו דרך חקלאית. בנושאים כמו אספקת מים, השקיה והדברה.

"היבט נוסף של הראייה הרחבה והכוללת, נוגע לכך שנחלים חוצים גבולות. נהר יכול לחצות מדינות כשבכל מדינה קוראים לו בשם אחר; ובמקרה שלנו, הנחלים חוצים גבולות מוניציפליים. אי אפשר להתייחס לנחל רק במקטע מסוים – אלא חייבים להתייחס לכל אורכו. מכאן נובע ההכרח לשתף פעולה עם כל בעלי העניין בשטח וזה מה שאנחנו עושים מדי יום: עובדים גם מול גורמי הממשלה השונים וגם מול נציגי 35 הרשויות שבשטח הפעילות שלנו".

יהודים וערבים מטיילים יחד

מטבעו הגיאוגרפי של האזור, בשטח הפעילות שלכם יש יישובים יהודיים וערביים, ואפשר לראות הרבה שיתוף פעולה בין הקהילות הללו במיזמים שלכם. זה מכוון?

"כן, בהחלט. יש לא מעט ישובים ערבים באגן ההיקוות של הקישון ושיתופי הפעולה שנוצרים הם מעניינים מאוד. שבילים שיצרנו לאורך הנחלים יוצרים חיבור בין האוכלוסיות שבדרך כלל לא נפגשות. יהודים וערבים שיוצאים לטייל, לצאת להליכות ולרכב באופניים לאורך השביל, נפגשים בנסיבות של נופש והנאה.

"יש גם חיבורים שאנחנו עושים בצורה יזומה, באמצעות פרויקטים קהילתיים, אבל החיבור האמיתי והפלאי מתרחש כשאנשים הולכים על השבילים ופוגשים את השכנים. לא פעם ההולכים על הכביש מתאחדים לפעול נגד טרקטורון או רוכב אופנוע שמפר את הסדר ומאיים על ערכי טבע. נוצר תהליך שבו המודעות לשמירה על הטבע נרקמת אט אט גם ביישובים הערביים. כשהם רואים שמישהו משליך פסולת או מזרים ביוב לנחל, הם מצלמים, שולחים לנו תמונות ומתעדים בלי לפחד".

יש עלייה גם במודעות של כלל הציבור? האנשים עוזרים יותר לשמור על הטבע?

"במהלך השנים רואים חיבור אמיתי של האוכלוסייה עם הסביבה. כבר לא רואים בנחל חצר אחורית שאפשר להשליך בה אשפה, אלא משאב טבעי בעל ערך סביבתי, חברתי וקהילתי. זה מתחבר להתעוררות של נושאים כמו צדק חברתי וצדק סביבתי. אנשים מגויסים לטובת השמירה על סביבתם כחלק משגרת חייהם, לא בתור משהו יזום ונקודתי. להבדיל ממקרים כמו המאבק הציבורי כנגד אסדות הגז או נגד זיהום האוויר. אצלנו רואים נורמות חדשות שהולכות ומשתרשות. קהילות גדולות מתחברות לסביבה שלהן ולומדות להבין את החשיבות שבשמירה עליה".

עד כמה הדור הצעיר אכן מגויס לנושא?

"בהחלט מגויס. למעשה אפשר לומר שהגענו לדור המבוגר יותר דרך הצעירים, באמצעות פעילויות שאנחנו מקיימים בבתי הספר. את הפעילויות מעביר צוות מדריכים שעובד איתנו בפרויקט 'שקוף' (שיקום הקישון ופיתוחו). יש תוכנית לימודים בבתי הספר, שמתמקדת בסביבה כחלק מחיי הקהילה וכך אנחנו מצליחים להגיע לתלמידים – והם אלה שמביאים את הוריהם".

אחד ממוקדי הפעילות שלכם הוא יצירת שבילים חדשים לאורך נחלים. איך זה תורם לתושבי הסביבה?

"לא פעם, ההשפעות של יצירת שביל חורגות מעבר לעובדה שנוצר עכשיו עוד מקום שאפשר לטייל בו בשעות הפנאי. השנה, לדוגמא, עבדנו על שביל לאורך נחל בית לחם, שאגב, מרבית הישראלים עדיין לא מודעים לקיומו. הוא מחבר בין רמת ישי לתחנת רכבת העמק ליד כפר יהושע. שביל זה מאפשר לתושבי האזור לרכוב על אופניים עד לתחנת הרכבת ושם לעלות על הרכבת ולהמשיך בנסיעה לעבודה. כמובן, גם בסופי שבוע רואים על השביל מטיילים והולכי רגל רבים, שנהנים מהשטח הפתוח – והביקוש אדיר.

"העניין הוא שכאשר יוצרים שביל כזה, צריך לחשוב על היבטים נוספים ולא רק על סוגיות של ניקוז. כמו למשל תחבורה. במקרה הזה, משרד התחבורה נרתם ליוזמתה של המועצה המקומית רמת ישי, כי יש לו עניין בכך שכמה יותר אנשים יעדיפו נסיעה ברכבת על פני הגעה לעבודה ברכב פרטי".

עד כמה מורכב שיתוף הפעולה עם החקלאים?

"זה לא תמיד פשוט, במיוחד באוכלוסייה הערבית. ההתנהלות מול הקיבוצים פשוטה יחסית כי הם מחזיקים כל אחד שטח של כמה ק"מ לאורך הנחל, אנו מידיינים ומגיעים להבנות עם נציג הקיבוץ וזהו. לעומת זאת, על קילומטר נתון אחד יכולים להיות שטחים של 20 חקלאים ערביים – וצריך לדבר עם כולם, לרכוש את האמון שלהם, להבין מה הם צריכים ולהבליט את האינטרס המשותף שלנו ושלהם".

להפוך את המטרד למשאב

פרויקט הדגל של הרשות הוא שיקום והעמקת קרקעית נחל הקישון – הפרויקט האקולוגי השיקומי הגדול והמתקדם ביותר שבוצע אי פעם על ידי מדינת ישראל, בעלות של כרבע מיליארד שקל. כעת, לאחר שהסתיים הפרויקט, החלה הרשות להקים פארק לצד הנחל והיא מרכזת בכך מאמצים רבים.

"הפארק, שממוקם לצד הקישון ומול בתי הזיקוק, נקרא פארק גבעות נפתול הקישון, והוא הוקם כתוצאה מפרויקט העמקת הקישון וסילוק הזיהום בקרקע ועל הגדה", מסביר חמי. "הקמנו מפעל שטיפל בכל החומרים המזוהמים שהוצאו מקרקעית הנחל וביצענו טיפול ביולוגי בחומרים הללו וגם במי הנחל עצמם. במהלך הפרויקט העמקנו את הקישון ויצרנו מעין פיתול וכך נוצר מעין אי, שטח חדש של כ-250 דונם – שעליו מתוכנן לקום הפארק.

"על השטח הזה הקמנו גבעות שמדמות את הכרמל, אך כמובן נמוכות יותר. בתוך הגבעות נמצא החומר שהוצא מהקישון לאחר שעבר טיפול אינטנסיבי להסרת הזיהום. החומר הונח על הקרקע, לאחר מכן הונחו עליו יריעות אטומות ומעליהן נוספה עוד שכבה של אדמה מטופלת ונקייה. בחרנו שלא לנייד זיהום למקום אחר, אלא לטפל בזיהום במקום שבו הוא נוצר ולהפוך את מה שהיה בעבר מטרד – למשאב.

"זה פרויקט סביבתי בהיקף אדיר, כאשר המפעלים שזיהמו את הקישון לאורך שנים בעבר העבירו 120 מיליון שקל; הרשויות המקומיות העבירו 20 מיליון שקל; ואת היתרה העבירה את המדינה. כך נוצר שילוב מעניין בין המדינה, לבין הרשויות וגורמים פרטיים".

מה האתגר הבא שעל הפרק?

"יש כמה וכמה כאלה. כיום אנחנו עוסקים בבקעת בית נטופה – שטח שלא נוקז עד היום, ומתכננים שם פרויקט גדול מאוד, עם השפעות כלכליות וחברתיות ברורות. יש שם חקלאים רבים מעראבה וסחנין שבכל שנה הקרקע החקלאית שלהם מוצפת ונגרם להם נזק גדול מאוד. אנחנו מנסים לגייס את המימון הנדרש מהממשלה, בהיקף של מיליוני שקלים.

"פרויקט נוסף הוא באגם ברוך, בעמק יזרעאל, שם אנחנו עובדים כבר כמה שנים על פרויקט שמשלב פתרונות ניקוז עם בניית פארק אקולוגי בלב העמק. האזור הזה משמש לוויסות ובאירועי גשם גדולים במיוחד, מונע זרימת מים מאסיבית לעבר עמק זבולון ומפרץ חיפה כדי למנוע שיטפונות.

"הכוונה היא ליצור באזור כפר ברוך פארק אקולוגי שיהיה בנוי כך שבכל פעם שמפלס המים עולה, עדיין ניתן יהיה להלך במקום באמצעות מעברים מוגבהים שיפוזרו ברחבי הפארק. בריכות המים שייווצרו ימשכו למקום להקות גדולות של ציפורים שעוצרות לחניית ביניים בדרכן מאירופה לאפריקה ולהיפך. אנחנו מקיימים כמעט מדי שנה אירוע צפרות במקום ואנשי העמק טוענים שמדובר בפנינת טבע שלא נופלת מאגם החולה".

טוב לדעת