Search magnifier

חיפוש

הפואטיקה של היצירה

אוסף האומנות האישי של איש העסקים היהודי–צרפתי דומיניק רומנו מגולל סיפורים רגישים שאינם משאירים את הצופים אדישים אליהם. בראיון מיוחד הוא מספר איזה תחושות עוררו בו חלק מהיצירות, ומדוע בחר להציגן דווקא בבניין המשרדים המהודר שלו

מאיה גז (צילומים: באדיבות דומיניק רומנו) Designer דצמבר 2018
צילום: דומיניק רומנו
קולט קליעים. פסל סומו

צילום: דומיניק רומנו

דומיניק רומנו

איש העסקים הצרפתי-יהודי דומיניק רומנו, הוא אחד מאספני האמנות המעניינים והרגישים בעולם. רומנו, שמתעניין בעיקר באמנות עכשווית, מחזיק בבניין משרדיו בפריז, סמוך לשער הניצחון ולשאנז אליזה, אוסף מרהיב של אמנות מודרנית עם נגיעות יהודיות וישראליות. האוסף כולל יצירות אמנות נדירות, שמאחורי כל אחת מהן עומד סיפור לא פחות ממדהים, מרגש ולעתים פואטי.

רומנו (54), יליד פריז, קשור לישראל וליהדות בעבותות, ומלבד תרומות כספיות הוא מקפיד להתנדב מדי שנה למילואים למשך שבועיים. לארץ הוא מגיע במטוסו הפרטי, עולה על מדים ועורך סיורים, שמירות ומעצרים, תוך שהוא רואה עצמו שווה ערך בנטל מול חבריו לפלוגה.

את עיקר הונו עשה בארצות הברית, בעסקי נדל"ן ובבורסה, והוא משקיע בחברות צעירות בכל תחום אפשרי, בין אם מדובר בתמרוקים, באלכוהול, בנדל"ן, באינטרנט ועוד. בארץ הוא משקיע בחברות ביוטכנולוגיה, במדיה וגם בנדל"ן, ולאחרונה הוא שוקד על תוכנית הפיכת קולנוע עדן הישן בתל אביב לבית מלון, משפץ את הבית בלילנבלום 9, ואת מלון אלקונין, המלון הראשון בתל אביב הקטנה. מלבד זאת הקים קרן שמעניקה מלגות ללימודי חיילים והוא חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב.

צילום: דומיניק רומנו

צבעוניות באמנות מודרנית מקורית מרחבי העולם

סומו והתא של אייכמן

בבניין משרדיו בפריז מקדם אותנו בכניסה פסל סומו ענק, מהרצפה ועד התקרה, אותו פיסל אמן לא מוכר (ראו תמונה בראש העמוד). "הוא ניצב במבואת הבניין ושומר עליי", צוחק רומנו. "הייתי בסלון 'מיליפול' בפריז, סלון צבא ומשטרה, והוא הוצב בכניסה לסלון כקולט קליעים. כשביקשתי אותו לאוסף שלי צחקו עליי ואמרו שהם זקוקים לו לעוד שלוש שנים. שילמתי עבורו ואכן אחרי שלוש שנים הוא הגיע אלינו".

מול הסומו תלוי על הקיר כנראה הצילום המטלטל ביותר באוסף של רומנו. זהו צילום התא של אייכמן, עליו חתום האמן משה ניניו, עבודה שזכתה לשם "זכוכית 2010". רומנו מעמיד אותי מול התמונה ומבקש שאסתכל עליה. "מה את רואה?", הוא שואל ומולי מופיע מקק ענק. "האמן צילם שלוש פעמים את האובייקט, הניח את התמונות כמעט אחת על השנייה, כך שהן יוצרות את האימג' של השטן. כל מי שעומד מול התמונה ומתבונן, רואה דבר שונה, אבל זה תמיד משהו שלילי. זה מה שראה אייכמן כשישב בתאו לאורך כל המשפט".

מדוע רכשת את היצירה הזאת?

"היא הפכה לי את הקרביים. היצירה הזו היממה אותי. אני מתעסק הרבה בנושא השואה. רבים מבני משפחתי נספו בשואה. כשראיתי בפעם ראשונה את התמונה הזו בגלריה בישראל, הייתי בשוק. הרגשתי את אייכמן. הרגשתי את הנשמה שלו, את האנרגיה השחורה שלו. זה יצא מהתמונה ישר לתוך הלב שלי. יש כמה דברים שאת לא רוצה לראות כשכואב לך וכמה דברים שאת רוצה לסבול כדי להוציא אותם ממך. רציתי את התמונה במשרד שלי כי לא מבינים מה היא, מה רואים פה, ואני צריך להסביר שוב ושוב. זה ההסבר של המדינה ושל העם שלנו".

צילום: דומיניק רומנו

'שאול ושמואל' של האמן עדי נס

צילום אחר שתלוי במשרדו הוא "שאול ושמואל", יצירתו של האמן עדי נס, שבעיני רומנו מייצגת אהבה ואחריות. "אלוהים אמר לשמואל ששאול יהיה מלך ישראל. בתמונה הם לוקחים את האחריות אחד בזרועות השני.

"אהבתי את זה כי זו ההתחלה של ישראל. גם אם זה מלך ונביא, המיקום שלהם, התנוחה שבה הם מוצגים, היא של אב ובן. התמונה חזקה ועצובה, אבל החוזק מנצח את העצבות. זו תמונה גברית. רואים את האחריות של האב, יש בה אינטימיות. הרגע של הפחד לפני שמתחילים לעשות את העבודה. הם אומרים 'אוי יש לו עבודה אדירה לעשות', אבל הולכים לעשות את העבודה.

"כך הרגשתי כשראיתי את התמונה לראשונה, וזה מה שאני מרגיש בכל פעם כשאני מסתכל עליה שוב. מעבר לכך שיש לי קשר אישי-רגשי עם התמונה: היו לי יחסים קשים עם אבי, ואהבתי את התמונה הזאת כי היא הזכירה לי שהקשר בין אב לבנו הוא קשר חזק. אחד נותן את העבודה לשני, אבל השני עושה אותה. כל מי שעובד במשרד שלי אוהב את התמונה הזאת, כי היא מייצגת אחריות".

גאונות אנושית

אחת היצירות הנדירות באוסף היא הצילום האחרון של סולן להקת "נירוונה" קורט קוביין, שמצולם עם האקדח ששימש אותו כמה שעות מאוחר יותר להתאבדותו. "שבוע לפני מותו, ב-1994, הצלם יורי לנקט יצר איתו קשר וביקש ממנו להצטלם. הוא כבר היה במצב לא טוב, לא רצה להצטלם ואז קבע שני קונצרטים בפריז וביטל את השני. יורי שכנע אותו להצטלם, וקוביין הגיע עם האקדח שלו והצטלם בכל התמונות כמי שמנסה להתאבד או יורה באחרים. למחרת הוא ירה לעצמו כדור בראש. הצלם לא פרסם את התמונות האלה במשך 20 שנה, ולי יש שתי תמונות מתוך סדרה של שבע תמונות".

מדוע רכשת אותן?

"כי אני מאוהב בחיים. אני לא יכול להבין התאבדות. זה תמיד משאיר אותי המום. יש בי אהבה כל כך גדולה לחיים, שתמיד הייתי רוצה לדבר עם מתאבד לפני מותו כדי לשכנע אותו להישאר בחיים".

טל מוסרי כגבר זקן. איפור: רינת אלוני (צילום: פיני סילוק)

קרוב לוודאי שהשחקן הישראלי טל מוסרי לא יודע זאת, אבל גם הוא מככב באחד מחדרי הישיבות בבניין המשרדים של רומנו. בצילום העצום מאופר מוסרי כגבר זקן ובתמונה המיניאטורית שצמודה אליה נראית דמותו כאדם צעיר.

"רכשתי את היצירה בגלריה בנווה צדק. אני אוהב יצירתיות בעסקים ואצל אנשים, אבל אני לא יצירתי באמנות פלסטית. אני מעריץ אנשים שמצליחים לעשות משהו יוצא דופן ויוצא מגדר הרגיל. איפור שמשנה אדם או דמיון שמשנה בן אנוש בשלושה ממדים – מדהימים אותי.

"מי שיצר את היצירה הזאת (הצלם פיני סילוק והמאפרת רינת אלוני. מ.ג) ידע מה תהיה התוצאה כשהתחיל לעבוד עליה, וזו בעיניי גאונות.  גאונות אנושית".

נעמי קמפבל (צילום: דייוויד לא שאפל)

גם אומה תורמן של דייוויד לה שאפל, קייט מוס ונעמי קמפבל עירומה מככבות על הקירות. כאשר אני תוהה לפשר מסלול דוגמניות-העל בקומות השונות, רומנו מסביר שמבחינתו מדובר בבריאת האדם.

"אני אוהב את הצילום של נעמי קמפבל, כי אין בו צד פורנוגרפי או ארוטי. אני מאמין באלוהים והיצירה הזאת מציגה את קסם הבריאה. כשאת רואה את קמפבל, היא מצוירת בידי אלוהים. היא לא מושכת מבחינה גופנית. אבל היא נראית כאילו פסל פיסל אותה מתוך האבן".

חדר הישיבות של רומנו מוכיח שאמנות יכולה להיות פואטית ולרגש עד אין קץ. החדר מלא בחוטים מוארים ורכים שמלטפים את היושבים בו.

זוהי למעשה מנורה שממלאת את החדר כמו פרח מטפס. האמנית ואלרי וייס (VAIS) מכנה את היצירה בשם "אדלווייס", פרח. "אדלווייס הוא פרח הרים מאוד נדיר אבל שורד. לא קניתי אותה כמו שהיא. וייס הכינה אותה עבורי. הייתי אצלה וראיתי שהיא מכינה סיבים אופטיים וביקשתי שתכין לי יצירה שתאיר את חדר הישיבות שלי ותהיה פואטית. פוליטיקאים ומיליונרים נכנסים לכאן וזה מזכיר להם שירה בחדר שהוא לא פואטי. זה מלטף את הנוכחים".

צילום: דומיניק רומנו

מנורת האדלווייס בעיצוב ואלרי וייס

טוב לדעת