חולצה: 'דורון אשכנזי', מכנסיים: 'זארה', נעליים: 'אלדו'
תמיד מעלה קונוטציה משפחתית, ולא רק בגלל החג. אמי נולדה בערב פסח, אני נולדתי בסוף מרץ ואחי הגדול בתחילת מאי. אז כל התקופה הזו שבין פורים ועד יום העצמאות, רצופה במפגשים משפחתיים סביב החגים האלו וימי ההולדת. בילדותי, כשהסבים והסבתות שלי עוד היו בחיים, נהגנו לחגוג את חג הפסח אצלם לסירוגין. שנה אחת חגגנו עם הצד הפולני ובשנה העוקבת חג המוני יותר והרבה יותר חי עם הצד העיראקי. לכל חג היה את הקסם שלו ונשארו לי משם זיכרונות מתוקים.
גאה מאד במדינה. ההישגים שלה ושלנו מדהימים בכל קנה מידה אפשרי. אין בכלל ספק שהמשאב העיקרי שלנו הוא המשאב האנושי. מערכת הבריאות היא דוגמה מובהקת, היא בגירעון של כ- 13 מיליארד שקלים וחוסר של אלפי רופאים ואחיות ואלפי מיטות ודומה מהבחינה הזאת מאד לכמה וכמה מדינות עולם שלישי. יחד עם זאת, ההישגים של מערכת הבריאות שלנו הם מצוינים.
על האש.
הרבה נשתנה, אבל אני חושב שאחד השינויים הגדולים בחברה שלנו בשנים האחרונות הוא היכולת לקבל את האחר. אני זוקף זאת לזכותנו כחברה, אך גם במידה רבה לזכות התקשורת והמדיות החברתיות. יחד עם זאת, אני מרגיש לפעמים שאנחנו עושים תיקון יתר, הפכנו רגישים לקבלת או אי קבלת האחר: מותר לאשה להעדיף גבר גבוה ממנה בלי שזה יחשב לאפליה, מותר לגבר להעדיף בלונדיניות בלי לצאת סקסיסטי, מותר להגיד שהשמנה משמעותית היא מחלה מבלי לזלזל באנשים עם עודף משקל.
תביאו לי את ג'רי סיינפלד.
זה דור שנולד עם טלפון וטאבלט, זה דור יותר חכם ומתוחכם. דור שיודע מה מגיע לו וגם יודע יותר טוב איך להשיג את זה. דור יותר פומבי שגם פחות מתבייש. אבל זה גם דור ששוגה פעמים רבות ומייחס חשיבות לדברים זניחים. הייתי רוצה לייעץ להם לא לאמץ בבואת אידאל שגוייה מהרשתות, לא להשוות את עצמם לתמונה או סטורי של מישהו אחר ולסבול מביטחון עצמי ירוד.
כאנושות, אני חושב שהמוח שלנו עובר אבולוציה. אנחנו משתפרים וזה לא מתבטא רק בטכנולוגיה. יחד עם הטכנולוגיה, הרשתות והפומביות דווקא בשנים האחרונות, אנשים (ואני ביניהם), לומדים להסתכל פנימה ולאמץ כל מיני גישות, חלקן ישנות וחלקן חדשות, שהמכנה המשותף לכולן הוא חשיבה חיובית, אהבה והענקת משמעות לרגע. אני בטוח שסוד האושר מצוי דווקא שם. לא בחוץ, אלא בפנים.
חליפה: ' דורון אשכנזי', חולצה: 'זארה'
זה החג שבו כל המשפחה והדודים מתקבצים יחד. מאז שאיבדתי את אבא שלי, למדתי להעריך יותר את כל החגים ובמיוחד את חג הפסח.
המדינה מאוד צעירה והספיקה המון, מטורף שאנחנו רק דור שני או שלישי בארץ והגענו לכאלה הישגים. מקווה שבתחום הקעקועים, אני סולל דרך לדורות הבאים.
קאניה וואסט, הוא אמן אמיתי, לא אכפת לו מה חושבים עליו כולם. רבים חושבים שהוא משוגע, אני חושב ההפך.
כל אלה מהווים פלטפורמה עולמית שעזרה לי להגיע לכל מקום בעולם, לחשוף ולהיחשף בתחום הקעקועים. בהיבט החברתי, אני פחות אוהב לתעד את החיים האישיים שלי, כי אני חושב שהדור של היום נכנס לתוך מציאות מדומה, שמעניקה לאינסטגרם ולפייסבוק יותר מידי חשיבות ורגשות.
דור חכם ומפונק. אני זוכר שכילד הייתי צריך לעבוד קשה כדי להשיג משהו. היום זה דור הסמארטפון, משיג מה שרוצה תוך שניה ומבלי להתאמץ.
אותו דבר, לא?
אף פעם לא היה פה שקט, אבל בשנים האחרונות נראה שאנחנו יותר עסוקים ברע שמגיע מבפנים (משחקי השלטון), במקום להתאחד מול כל הבלגן שמגיע מבחוץ.
חולצה: 'פול אנד בר', ז'קט ומכנסיים: 'אוסף פרטי'
גדלתי בבית דתי. בפסח אמא שלי הייתה מפעילה את כל "התותחים הכבדים", הכלים היפים שהיו לנו בבית היו כלי פסח. היה לחג מעמד חגיגי. היום אנחנו קוראים את ההגדה, או את חלקה לפחות, עושים טקס אפיקומן לנכדים ומבשלים מאכלים מיוחדים. אין ספק שליל הסדר הוא אחד מהערבים החגיגיים והמיוחדים בבית.
אני מוכן להגיע לגיל 73 צולע, אבל בריא. הציון שאני נותן לה: טעון שיפור, גורף וכולל.
לאונרדו דה וינצ'י, אליל נעורי. איש אשכולות ומוכשר בכל תחום שנגע בו. פורץ גבולות.
פשוט אחלה.
אני חושב שלכל דור יש את הפריבילגיה לחיות בהמצאות החדשות וגם להסתמך על ניסיון והישגי העבר. זו תמיד קומבינציה מוצלחת.
על האש.
עברה עוד שנה. אני כבר בן 69, ואו-טו-טו המספר העגול והקסום 70. אל תאמינו לבלוף שאומרים: ה-60 זה ה-50 החדש. ממש לא נכון. 60 זה אותו 60.
לא באמת יודע. אין לי נטייה לתחזיות נבואיות.
סריג: 'קוס', מכנסיים: 'פול אנד בר'
מגיל 8 ועד גיל 13 התגוררתי עם משפחתי בבריסל, בלגיה. כל חופשת פסח הייתה למעשה חופשה בארץ, נוסעים לישראל. וכמה היינו מחכים לזה: לפגוש את המשפחה, את החברים, את השמש. עם השנים, גם לאחר החזרה ארצה, אותה כמיהה עזה לחג הפסח נותרה אצלי בגוף. כאילו כל שנה פסח מסמל אצלי איזו חזרה הביתה, חופשת שחרור. חג חירות פר-אקסלנס.
מדינה מאוד צעירה, בונה את האישיות שלה, לא סגורה על מידותיה, מתעמתת עם שדים מהעבר ומלאת תקווה ואמונה לגבי העתיד. זו ישראל שלנו. מתבגרת אופיינית. דברים שנעשו כאן בתקופת זמן כל כך קצרה הם השראה ענקית לחזון והגשמת חלומות. ורק DNA הישרדותי ואמביציוזי כמו של העם שלנו, יכול להוביל דבר כזה. אני אומר ריספקט!
על האש!
הפילוג הגדול שנוצר כאן בשנים האחרונות, לתחושתי ולצערי הופך דומיננטי ועמוק יותר עם הזמן. מצער אותי לראות את השסע שנוצר. מדינה כמו שלנו, שתמיד תצטרך להצדיק את עצמה ולהילחם על הישרדות וקיום, בתנאים לא פשוטים, דיפלומטיים וגיאוגרפיים, לא יכולה להרשות לעצמה להיות משוסעת ברמה הזו.
חואקין פיניקס – מאז "הולך בדרכי", אחד השחקנים האהובים עלי. ואחרי "ג׳וקר" המופתי, אני בסקרנות מטורפת לגבי האיש הזה. שיטות המשחק שלו, המשמעת המוטרפת והיכולת לצלול כל כך עמוק לדמות ולצאת שפוי. או לא. מת לדעת מה הסוד להיות כל כך נוכח ואותנטי ברגע שלוחצים על הכפתור האדום.
משתף פעולה ומשתדל להישאר מעודכן. זה מימד נוסף לשמור על תקשורת עם הקהל שלנו, מעבר להופעות, ולהכניס אותו אל עולם אחורי הקלעים שלנו. אנחנו משתפים חוויות, חזרות, הקמות הקלטות ותכנונים. החיים האישיים גם נמצאים שם, אבל איכשהו עד גבול מסוים. אפשר ללמוד המון על שיווק וחשיפה מכל האפשרויות שעומדות שם והדמויות השונות ברשת. במקצוע שלנו זה קריטי.
הדור הבא אדיר. אני מסתכל המון על המוסיקאים הצעירים, שהם בעיני ממציאנים מבריקים. יש להם אמנם אפשרויות טכנולוגיות מטורפות, אבל היצירתיות שהם מחלצים מהן מטורפות. אני מנסה להביט מהצד ולראות מה אפשר ללמוד ולשלב בעולם שלי, בלי להביך את עצמי יותר מדי.
מקווה שליציבות פוליטית, הנהגה אמיתית, פעילה ויצירתית. עם אופק אופטימי לכל כך הרבה תחומים שזקוקים פה לסיוע והתקדמות – רפואה, חינוך, תרבות וכמובן ביטחון. מקווה שהעתיד יהיה מאוחד ומפויס יותר. בפנים ובחוץ. ושרק נהיה בריאים.
חולצה: 'נובוריש דוג', מכנסיים: 'פול אנד בר'
במשפחתנו יש מסורת של "קובבס" בפסח. מדובר בקובה מיוחדת, שהבצק שלה עשוי מקמח מצה והיא מלאה בבשר וצנוברים. בעבר סבתי הכינה את ה"קובבס" והיום אימי ודודתי מכינות. כל המשפחה מחכה למאכל הזה, אשר סביבו נוצר ז'אנר משפחתי כיאה למשפחה ספרדית גאה. הז'אנר הזה כולל בדיחות ותחרות, מי אוכל יותר מה"קובבס".
מאד גאה בה, מה שהיא עשתה ב-72 שנה זה מדהים. היא נראית טוב, ההייטק משגשג והכלכלה נהדרת. זו מדינה מיוחדת, מלאה באנשים חמים, עם מגוון תרבויות ועדות. יחד עם זאת, זו מדינה מסובכת ומורכבת. אבל מעניינת.
ממציא התרופה לקורונה. ממש כמו משה רבינו, יוציא אותנו מעבדות לחירות.
אני טכנולוג, אני מהראשונים שאימצתי אותם. הרשתות החברתיות שינו את העולם, לטוב ולרע.
עולם אחר, חי בעולם הדיגיטלי. כמות המידע שהדור הצעיר יודע היא עצומה. נחשפים לים של מידע דרך מסך אחד קטן.
כשהייתי ילד זה היה ברביקיו, כי אבי היה מדרום אפריקה. היום זה על האש. וכל היופי הוא שאשתי היא זו שעושה על האש אצלנו בבית.
למה שואלים?
מהמקום בו אנו נמצאים היום, כל מה שנותר לנו הוא רק לעלות למעלה. לשנות, לצמוח ולשגשג.
