Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים חדש באתר: מגזין 'הירוק החדש' - כל הפרטים על תעשיית הקנאביס הרפואי בישראל. לחצו כאן

משיכת חֶבֶל

האמנית ההולנדית ג'ואנה שרייבר מותחת את גבולות היצירה ועושה שימוש בחבלי דייגים, מהם היא יוצרת פרצופים תיאטרליים בגדלים דרמטיים ובלתי שגרתיים

לימור קלר (צילומים: באדיבות Joana Schneider) Designer ספטמבר 2019
ג'ואנה שרייבר (צילום: Giuditta Giorcelli)

במהלך יריד האמנות המודרנית האחרון באמסטרדם נעמד ילד בן 6 מול הפנים המופשטות שניבטו מעבודתה של אמנית הטקסטיל ג'ואנה שרייבר. הוא פרס את זרועותיו הקטנות באוויר, שלח לחלל החדר זעקת WOOOOW והמשיך לעמוד מולה, נפעם, במשך דקה שלמה.

Der Nachtwanderer ("הסהרורי") שמולה עמד היא יצירת אמנות עליה שקדה שרייבר תוך שהיא עוטפת וסורגת חבלים עבים וחוטים בהשראת עבודתם של יצרני רשתות דיג. מתוך אלה נוצרים פרצופים אבסטרקטיים צבעוניים מעבר לגודל אנושי, הנתלים על קירות ונראים כשטיחי קיר גדולי ממדים. "אני חושבת שילדים ומבוגרים מוצאים קסם בחפצים מבריקים ונמשכים אליהם. אם הם גם גדולים במיוחד או שיש בהם צורת פנים – ההשפעה שלהם מהפנטת", היא מתארת כיצד הקהל חווה את העבודות שלה ומרגיש לא פעם שהוא רוצה להיות חלק מהן.

מסיכה כחולה (צילום: Jens Rademakers)

בזיקה לרשתות הדייגים

שרייבר, 28, ילידת מינכן המתגוררת בהולנד, סיימה את לימודיה באקדמיה המלכותית לאמנות בהאג עם שני פרסים מטעם המוסד הוותיק: Keep an Eye Textile & Fashion Award ופרס מחלקת האופנה והטקסטיל. את ההשראה הימית שלה קיבלה מהתבוננות ביצרני הרשתות והחיים לצד חופי האוקיינוס האטלנטי. "בכל פעם כשאני חוצה את הדיונות ונפרס בפניי המרבד הכחול הזה, נשימתי נעתקת מעומקו ומעוצמתו של האוקיינוס", היא מספרת. שרייבר בילתה שעות רבות בחקר הטכניקות בהן השתמשו בענפי הרשתות, ותרגמה אותן לטכניקות טקסטיל עכשוויות, תוך דחיקת גבולות העבודה עם חבלים ושימוש בקנה מידה גדול המייצר דרמטיות ותיאטרליות.

צילום: Joana Schneider

Totem Raufen. ספגה תנאי חוץ במשך חצי שנה

הסטודיו שלה ממוקם במרחק רכיבה קצרה באופניים מהים. המבנה הוא למעשה תיאטרון ישן המצוי בבניין בית ספר יסודי לשעבר, שקירותיו צבועים באדום כהה, התקרה גבוהה מאוד ועדיין מכילה את וילונות התיאטרון הישנים. כמאה קונוסים של חוטים מתגלגלים בחלל יחד עם קרסים, כפות ואף מכונות ששרייבר בנתה לצרכיה, למשל כזו שמפתלת את החוט ומאריכה אותו ל-2.5 מטרים.

היא עצמה עובדת על הרצפה, ומעבירה את העבודות אל הקיר בחתיכות. "אני משוכנעת שהסטודיו שלי השפיע רבות על קנה המידה ועל האסתטיקה של העבודות שלי. יש בו אסתטיקה דייוויד לינצ'ית מסתורית ואפלה, ויחד עם זאת רומנטית".

החבלים מאוחסנים בחצר, כדי שמזג האוויר ייתן בהם את אותותיו. "הם היו בים במשך שנים ולכן לצמחייה יש רק השפעה חיובית עליהם. אני אוהבת סימני ריקבון. חלק מהעבודות הגמורות שלי נמצאות גם הן בחוץ, כדי להגביר את קצב ההתפרקות שלהן ולאפשר לשמש להבהיר אותן. ה-Totem Raufen הוא דוגמה נהדרת לכך, אחרי שהיה בחוץ חצי שנה".

צילום: Joana Schneider

Pluis היא מעין אנדרטה לים

מבוגרת אמנות לחיי אמנית

ענף ייצור הרשתות בהולנד הוא המקור לרעיונות הטכניים והוויזואליים כאחד. שרייבר: "נתקלתי בתחום במהלך שנת הלימודים שלי ב-2018. הייתה לי הזכות להתבונן ביצרני הרשתות, שבעיניי הם אמני טקסטיל, וללמוד מהם לא רק את מלאכתם, אלא גם להתבונן בסביבה התעשייתית שלהם, שמפעימה אותי. ערימות של חבלים ששוקלים 2 טונות ואף יותר הופכים לפסלים מפלצתיים מחוץ לאולמות הייצור. אני אוהבת להכניס את האנרגיה הגברית הזו לסטודיו שלי. הדמויות שמקבלות חיים מושפעות מהפרצופים שאני נתקלת בהם בחיי היומיום שלי, באמנות רחוב, בקעקועים, בציורים ובכנסיות".

צילום: Steven Kokיחד עם זאת, העבודה שלה איננה רק הומאז' ליצרני הרשתות, אלא משקפת מבט ביקורתי על החומרים בתעשייה הזו. "אם צריך חומר כמו פוליפרופילן כדי להגן על הרשתות בעומק האוקיינוס, זה אומר שממשיכים לייצר אותו ולגרום לחלק ניכר מזיהום האוקיינוסים על ידי חלקיקים פלסטיים. עבודה כמו Pluis היא מבחינתי סוג של אנדרטה לים".

עבודותיה נמכרות היום בתערוכות, ובסיומן היא ממהרת למלא את הסטודיו ביצירות חדשות, כאילו היה זה דף נקי.

"אפשר לומר שאת רוב הכסף מהמכירות אני משקיעה מיד בסטודיו, למשל כשאני צובעת את חבלי הניילון שמצאתי במכולות פסולת". אותו איסוף מהמכולות, אגב, חוסך ליצרנים את הצורך להשקיע כספים במחזור, כך שכולם מרוויחים מפעילותה.

מתחילת השנה משתפת שרייבר פעולה עם אנשי גלריית Rademakers מאמסטרדם, שפתחו בפניה הזדמנויות שונות להציג את עבודותיה בהולנד, בשבוע העיצוב במילאנו וכן במיאמי ובניו יורק. "בזכותם חיי השתדרגו מחיים של בוגרת אמנות לחיים של אמנית אמיתית". מבחינה יצירתית, כל עבודה מביאה איתה רעיון חדש שהיא רוצה לחקור. "מעניין אותי לעבור מעבודות קיר לעבודות בחלל פנים. עכשיו אני עובדת על סדרת שטיחים שישתלבו עם כיסאות וקערות, כדי שהקהל ייכנס לתוך היצירה שלי ולא רק יצפה בה מרחוק".

מה בכישורים שלך עזר לך לפתח קריירה יצירתית?

ג'ואנה בעבודה (צילום: Marysia Swietlicka)

"אפשר לומר שאין בי פחד, אני מעריכה מאוד את היכולות שלי ופחות מדי את ההשלכות שלהן. אני יכולה להתחייב לתערוכות רבות מכפי שאני מסוגלת להתמודד איתן, אבל אוהבת את האתגר שיש בזה.

גם עמודי הטוטם שאני מכינה – גובהם 4 מטרים ומשקלם יכול להגיע ל-250 ק"ג. אלה עבודות גדולות וכבדות יותר ממני, ואני אוהבת את המחשבה שאולי לא אצליח להתמודד איתן או להתקין אותן. כאן מבחינתי מתחיל האתגר, כשאני נזקקת לצוות של אנשים כדי שירים אותן, יעזור לי ויעבוד איתי".

בימים אלה מתעתדת שרייבר לנסוע עם אמה לאוסטריה, כדי להשתלם בתכשיטנות ולעבוד על קו מוצרים משלה שישלב את האמנות שלה. זו לא הפעם הראשונה שהיא נוגעת בתחום התכשיטים. עוד לפני שלמדה עיצוב בהאג למדה תכשיטנות, אבל הרגישה שהתחום מצומצם מדי עבורה.

לצד היצירתיות הזו היא חולקת עם אביה את האהבה למוזיקה בדרך מיוחדת: היא ואחותה הקימו להקת פופ בשם DC Schneider, צירפו אליה מתופפת, והאב מנהל מוזיקלית את שלושתן.

בכל מקרה, את תחום האמנות היא לא נוטשת. אם יש לה חלום, הרי הוא להמשיך לפתח את העבודה שלה בתיאטראות ובבמות. "הייתי שמחה ליצור סטים לסרטים אבסורדיים ותלבושות להצגות, ואני גם בטוחה שאעשה את זה יום אחד, רק שאני עוד לא יודעת מתי זה יהיה".


kohlery@gmail.com
טוב לדעת
נגישות