Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

נובמבר בקהילה: "הלב מתרחב כשאני מתנדב"

2,300 עובדים ועובדות תרמו 5,900 שעות מזמנם להתנדבות ב-70 עמותות וארגונים ב-34 יישובים ברחבי הארץ. המוטו - "גם אני עשיתי משהו קטן טוב, מה איתך?". סיפור על הנאה ותועלת למען הקהילה

שרלי שטרית (צילומים: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים) JOBS דצמבר 2018
צילום: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים
עובדי חברת קוקה קולה בעמותת איצ'לל

אם יש דבר-מה שהופך את העבודה ל'חוויית עבודה' שכה מדוברת בפורומים שונים של עולם התעסוקה – מעבר לתנאי עבודה, שיתוף עובדים, ניהול הון אנושי ושאר המונחים האקדמיים – זהו הדבר הבסיסי המכונה במקומותינו 'ביחדנס' (כמו Togetherness, אבל ביותר חמימות). בקבוצת 'החברה המרכזית לייצור משקאות קלים' הבינו זאת מזמן, ועובדיה מתנדבים בשלל ארגוני סיוע, אבל נדמה שהשנה – תשאלו כל אחד מאלפי העובדים – זה הגיע לשיאו עם פרויקט 'נובמבר בקהילה'.

להלן המספרים: במשך חודש שלם יצאו למעלה מ-2,300 עובדים ועובדות מכל מחלקה וחברה בקבוצה – קוקה קולה, קרלסברג, נביעות, פריגת, טרה, החברה המרכזית למכירות ולהפצה, IBBLS, משקר, יקב תבור ומטה ההנהלה – ותרמו כ-5,900 שעות מזמנם להתנדבות בכ-70 עמותות וארגונים ב-34 יישובים ברחבי הארץ: מאילת עד צפת וכרמיאל, חיפה והקריות; מירושלים עד נתניה, רמת גן ואשקלון.

עובדי חברת קרלסברג תפן בבית ספר איתן

"אנחנו פועלים במהלך כל השנה לעשות טוב לקהילה", אומרת שלי מלצר, מנהלת אחריות תאגידית בקוקה-קולה ישראל, "ויש לנו שותפויות עם לא מעט עמותות וארגונים חברתיים. אנחנו מתנדבים אצלם ועושים איתם שיתופי פעולה רבים, אבל השנה החלטנו לאחד כוחות ברמה הארצית ויזמנו את 'נובמבר בקהילה' כשכמעט בכל יום במהלך החודש הייתה התנדבות במקומות שונים בארץ".

ואכן, לבושים בחולצות עם סמל 'נובמבר בקהילה' שקיבלו מהחברה, יצאו אלפי העובדים למוסדות לנוער בסיכון, לפנימיות ומועדוניות לילדים ממשפחות מצוקה או עם צרכים מיוחדים, למרכזי תעסוקה לבוגרים עם צרכים מיוחדים, לבתים לניצולי שואה, לבתי דיור מוגן, למועדוני גמלאים ומרכזי קשישים ואף לתחנות צער בעלי חיים.

עובדי חברת נביעות בעמותת אנד ג'וי

בכל המקומות הללו הם יזמו וערכו פעילויות חברתיות ופעילויות יצירה כגון שזירת פרחים או סדנת יין לקשישים, באחד מבתי הדיור המוגן הם סייעו בהקמת ספרייה וחדר משחקים ובסידור חדר האוכל לארוחת הצהריים, ובבתי החולים חילקו כריכים ומשקאות, קפה ומאפה למאושפזים ולצוותים הרפואיים.

בפנימיות לילדים ונוער בסיכון הם שיפצו, צבעו והקימו פינות ישיבה במדשאות, מיחזרו צמיגים והפכו אותם לשרפרפים עיצוביים לחדרי ילדים, הקימו חממה אקולוגית באחד מבתי הנוער, ערכו סדנת קינוחים בפנימייה לנערות בסיכון ויצרו איתן שולחן קינוחים, וסייעו במיון בגדים בביגודית ויצו למען ילדים בסיכון.

במקומות רבים הם שיפצו וחידשו מבנים מהיסוד, שתלו וגזמו גינות ובנו ריהוט גינה; שיפוץ של אחד מסניפי מד"א בדרום כלל צביעה של הכניסה לתחנה ושדרוג חדר ההדרכות; ומקלט אפרורי באחת השכונות הפך, בשיתוף נערי השכונה, לבית חם וצבעוני לאחר שהותקנו בו מדפים וספסלים והוקמה פינת קפה. רבים מהמתנדבים השתתפו בחלוקה ואריזת סלי מזון או בקיפול ואריזת בגדים למשפחות נזקקות, ואחרים אף סייעו בקטיף מלפפונים עבור ארגון המחלק עודפי מזון לנתמכים.

עובדות חברת פריגת

סגירת מעגל / פבל סמירנוב

השתתפותי בשיפוץ מקלט במסגרת 'נובמבר בקהילה' החזירה אותי 18 שנים אחורה לימיי כנער, אך אז לא היה לנו סיוע ולא הייתה החברה המרכזית שהתנדבה ותרמה. עשינו אז הכול בעצמנו. ב-4 השנים האחרונות אני עובד כנהג מוביל באלק בחברה המרכזית למכירות ולהפצה, אבל באותה מידה יכולתי היום להיות במקום אחר, פחות טוב, עם סיכוי להתנהלות לא נורמטיבית ופלילית.

עליתי ארצה בגיל 14 עם הוריי מחבר העמים וגרנו בעכו. מהר מאוד מצאתי את עצמי מסתובב ברחובות ומתחבר לאנשים מפוקפקים. הרשינו לעצמנו לפרוק כל עול והלכנו במסלול שסופו היה ידוע מראש – אלכוהול, סמים ובתי סוהר. אבל אז הגיע 'אבא' – כך אנחנו קוראים לו עד היום – המלאך השומר שאסף אותנו מהרחובות, 21 נערים, ובכך הציל אותנו. גם ההורים יודעים שיש לנו אבא נוסף, והמשפחות מחבקות אותו על מה שהוא עשה עבורנו.

אותו אדם – בעצמו בעל עבר קשה במיוחד, שהשתקם ועסק כעובד סוציאלי – הקים אז מטעם העירייה את תוכנית 'נערים מסוכנים לציבור'. במסגרת התוכנית, הוא יזם הליכות ברחבי העיר בניסיון לזהות פוטנציאל בנערים ששוטטו ברחובות לאחר שעות הלימודים, והחל לאסוף ולשלב אותם בתוכנית. כך הוא אסף גם אותי.

קיבלנו מקלט מהעירייה, אך בהיעדר תקציב שיפצנו בעצמנו את המקלט במשך שנה שלמה, אבא הביא כל מה שמצא – משחקי חברה, שש בש, דמקה ועוד – והקמנו לנו מועדון חברים שנעים להיות בו. היינו מגיעים אליו לאחר שעות הלימודים ונשארים בו עד הערב. ומכיוון שהתחלנו מאפס, קיבלתי על עצמי נושאים הקשורים להתפתחות המועדון והייתי אחראי להוציאם לפועל.

המסגרת הזו נתנה לי כלים להבין כיצד מתנהגים נכון בציבור, בחברה ובחיים, היא לימדה אותי על אחריות ועל יוזמה, וכשבגרתי הייתי גם חונך נערים חדשים שהגיעו מהרחוב. בדרך זו רכשתי ערכים אישיים וחברתיים חשובים, וכלים שהנחילו לי דרך ומסלול אשר הפכו אותי לאדם שאני כיום. בזכות המסגרת והאנשים שפעלו בה התגייסתי לצה"ל – בלעדיה לא הייתי מועמד לשירות כלל – סיימתי שירות סדיר מלא בהצטיינות, ואני פעיל בשירות מילואים.

שמרתי על קשר עם אותו עובד סוציאלי ועד היום אני קורא לו אבא. התוכנית שלו, שהיום כבר מתוקצבת מהעירייה, עדיין פעילה ומדי שבוע אני מגיע למועדון כדי להיפגש עם הנערים בתוכנית. אני משוחח ומשחק עימם, מלמד אותם, מעביר הלאה את מה שאני קיבלתי כנער.

הנתינה עבורי הינה דרך חיים. כפי שהיה מישהו בשבילי בתקופה הקריטית של חיי, כך אני מרגיש שהנתינה שלי – גם במסגרת בעכו וגם בשכונות – היא סוג של סגירת מעגל. אני מודה היום על הכוכבים שהסתדרו לטובתי, כי הכול יכול היה להיות אחרת, ואם בדברים שסיפרתי כאן אצליח להשפיע אפילו על נער אחד – אני את שלי עשיתי!


פבל סמירנוב הוא נהג מוביל באלק במרחב חיפה של החברה המרכזית למכירות ולהפצה.

עובדי חברת טרה בפעילות לחנוכה עם קשישים

לצד כל אלה, היו גם עובדים שהתנדבו עבור מטרות אחרות – אלטרואיסטיות לא פחות – כגון ניקוי ואיסוף אשפה בחופים, או ביקור בתחנות צער בעלי חיים, שם הם האכילו את הכלבים, טיילו עימם והעניקו להם חום ואהבה.

מכיוון שנובמבר סמוך לחג האור, השתתפו רבים מהעובדים במסיבות חנוכה גדולות שקיימו עמותות שונות בימי החג. באחד מבתי הדיור המוגן, לדוגמה, הם יזמו פעילות שכללה בינגו נושא פרסים, הכנת חנוכיות וספינג' לקינוח; ובמספר בתי חולים בארץ הם שינסו מותניים והצטרפו לעשייה – בסידור שולחנות, בקישוט מתחמי האירועים, בהקמת דוכני מזון ועמדות יצירה, מתנפחים, עמדת משחקים אינטראקטיבית, משחקי שולחן; בשירה בציבור ובחלוקת סביבונים, סופגניות ומטעמים לילדים והוריהם.

"איזו אמא טובה יש לי" / דורית חוגי

אני זוכרת את המייל הזה, כשרק הגעתי לחברה המרכזית, שבו הודיעה רכזת משאבי אנוש לכל העובדים שאנחנו יוצאים לפעילות התנדבותית בעמותת 'נירים בשכונות לנוער בסיכון, בכפר סבא. בלי שנייה לחשוב, הגבתי מיד שאני מעוניינת להשתתף בפעילויות הקבועות.

ב'נובמבר בקהילה' החלטתי שאני הולכת ליותר מפעילות אחת. הפעילות שהכי נגעה לליבי הייתה ב'בית לוינשטיין' ברעננה. כשהגענו אליו עם הנערים מהעמותה, אמר אחד הנערים: "פעם ראשונה שאני מתנדב, איזה כיף זה".

כחלק מהפעילות חילקנו קפה ועוגיות לחולים שמוגבלים בהליכה ולא יכולים להכין לעצמם אפילו דבר מינימלי כמו שתייה, ולרגעי ההתרגשות שלהם אין מחיר. איזה חיוך היה להם על הפנים, כאילו זכו בפיס. אחד מהם אמר לי, "נשבע לך, בדיוק התעוררתי וחשבתי איך בא לי קפה – ואז את נכנסת, כאילו המלאך הגיע". התפוצצתי מהתרגשות.

בסיום הפעילות ראיתי את ענבל, אחת הנציגות שלנו, משוחחת עם מישהי בצד ושאלתי אותה אם הכול בסדר. היא סיפרה שאותה מאושפזת על כיסא גלגלים היא אישה ערירית ללא משפחה, שמשפחתה נטשה אותה בגיל 3 חודשים ומסיבה זו היא בחרה שלא להקים משפחה. בעקבות זאת, החלטנו לקחת אותה כפרויקט ולפני שבועיים קנינו לה מתנה. "פעם ראשונה שקבלתי מתנה", אמרה לנו, ואת המשפט הזה לא אשכח. כמה עצוב – אבל באותה נשימה כמה שמח שאנחנו, מבין כולם, בחרנו לא להתעלם מסיפורה ולהפוך לחברות שלה. והיא בסך הכול רצתה אוזן קשבת ומשפחה.

כשחזרתי מהביקור וסיפרתי עליו לבני ולבעלי, אמר לי בעלי מיד "איזו אלופה!! את יכולה להתגאות", ובני הוסיף "איזו אמא טובה יש לי". וכשראיתי שהבן שלי מגיע בעצמו לשמח קשישים בבית אבות בכפר סבא – שבוע אחרי שסיפרתי לו מה בדיוק עשינו בחודש 'נובמבר בקהילה' – הבנתי שאני את שלי עשיתי.


דורית חוגי היא מקדמת דיגיטל בערוץ המכירה והשירות הטלפוני של החברה המרכזית למכירות והפצה.

עובדי חברת IBBLS בחוות קיימא

במסגרת הפעילות, הקדישה החברה דף פייסבוק שבו שיתפו העובדים את חוויותיהם בתמונות ובתיאורים. כך, עובד שהתנדב במחלקה האונקולוגית בבת חולים לילדים, כתב כי "התחושה המדהימה, לראות את האושר בעיניהם, היא תחושה שאין שנייה לה. הפגישה עם הילדים הציפה אותי ברגשות. גם אני אב לזוג ילדות, וגם איבדתי את הוריי לפני כ-3 שנים למחלה הנוראית. זו הייתה חוויה אינטנסיבית מאוד לראות את הילדים הקטנים ואת ההתמודדות שלהם עם המצב, יחד עם הוריהם הגיבורים, ואני מאמין שלפחות לכמה שעות הצלחנו לעשות להם טוב".

צוות עובדים שחילק דובוני החלמה (Healing Teddies) בבית חולים כתב: "מדהים לראות עד כמה חיבוק וחיוך מפיצים אנרגיה חיובית ונותנים תקווה ואושר למי שצריך כרגע"; עובדים שהתנדבו בבית תמחוי למחוסרי דיור כתבו: "נובמבר חודש כסלו, פירושו כיס ולב – החברה פתחה את הכיס ואנחנו שמנו את הלב"; "להציל חיים – חלום ילדות שהוגשם", כתב עובד שהתנדב כנהג אמבולנס; ורבים אחרים סיכמו את החוויה בשלל מילים חמות כגון: "שיעור טוב לחיים עבורי ועבור ילדיי שמגיעים איתי לכל פעילות", "למדתי שאין הר שאני לא יכולה להזיז", "בהתנדבות שלי אני תורם ומחזיר לקהילה על כל הטוב שבחסדי ה' זכיתי לו", ו"הלוואי שתמיד נהיה בצד הנותן!". אמן.

"איפה אתם רוצים להתנדב?" / טלי אוסטרוויל

הכל התחיל בשאלה אחת חשובה: "איפה אתם רוצים להתנדב?". שאלה קטנה שאולי נראית תמימה אך למעשה מאגדת בתוכה את אחת השאלות המרכזיות בדרך למציאת ייעודו של אדם – איפה נוכל לתרום הכי הרבה?

רק לשם ההגדרה, ייעוד הוא רצון פנימי עז, כמעט מולד, לעיסוק בתחום מסוים והוא נובע ממהותנו הפנימית בדרך האותנטית והאמיתית ביותר. באמצעותו גם נתרום באופן המקסימלי לעולם. כיחידה אסטרטגית, עשינו לעצמנו SWOT קצר שעבר לנו להבין מה יש לנו לתרום: מנינו את החוזקות של כל אחד וגילנו שילוב יכולות מעניין בתחומי האסטרטגיה, המחקר, האומנות ומשאבי האנוש. משילוב חוזקות אלו נוצרה הסדנה 'לצייר את תמונת ההצלחה', אשר עוסקת במציאת חזון, מטרות וייעוד אישי, ומשתמשת בטכניקות של תשאול ליצירת לוח חזון (Vision Board) באמצעות אומנות.

החיבור עם הקהילה היה מדויק. מדובר בפנימייה לנערות שהוצאו מהבית בצו בית משפט – ללא ספק מטרה ראויה. הגענו לפנימייה מצוידים במיצי פריגת טעימים ובילינו כ-3 שעות בחברת הנערות. האהבה שקיבלנו, תחושת השליחות והרצון האמיתי לעזור לכל אחת מהן למצוא את תמונת ההצלחה שלה, יצר מפגש מרגש.

כשהמפגש הסתיים, קיבלנו פידבקים מעולים מהבנות וממנהלת החינוך. יצאנו מלאי אנרגיה והערכה מחודשת לכל מה שיש לנו. כל הבעיות הקטנות שהפריעו לנו באותו יום (אישורי רכש ושאר קשקושים) קיבלו פרופורציה מחודשת והתגמדו, ורק שאלה אחת עמדה על הפרק: "מתי חוזרים לשם שוב?".

עכשיו, כשחודש נובמבר הסתיים, נראה שזהו הזמן הנכון לחלוק איתכם את החוויה המדהימה הזו וגם לזכור לומר תודה. תודה לצוות משאבי אנוש על הרעיון המדהים ועל ההזדמנות והזכות לתרום. ראיתי את האפקט החיובי של החודש המיוחד הזה גם על חבריי ביחידות האחרות, ואין לי ספק שהשפעתו על כלל החברה הייתה משמעותית.


טלי אוסטרוויל היא מנהלת אסטרטגיה ופיתוח עסקי, קרלסברג.
טוב לדעת