Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

איך מדברים על סוף החיים?

הקשיים הפיזיים וההתמודדות הנפשית של חולה סופני ובני משפחתו מחייבים, לצד הטיפול הרפואי, תמיכה נפשית וליווי מקצועי צמוד. ב"שרן - רפואה עד הבית" נותנים מענה רחב וכולל לכל הקשיים, בשילוב טכניקות טיפוליות שונות להקלה ולעידוד

צילום: shutterstock

אדם המתבשר שהוא חולה במחלה חשוכת מרפא, מרגיש שהשמים נופלים עליו. הפחד מהמוות, מכאבים, החשש לאובדן העצמאות, ליפול נטל על בני המשפחה, וכמובן הדאגה להם לאחר לכתו, מחייבים תמיכה נפשית, לצד הטיפול הרפואי להקלה על סבלו. בפרק הזמן שנותר לו לחיות, הוא זקוק לתקווה למרות הסוף המתקרב. במקביל, בני המשפחה העסוקים בטיפול בו, נתונים גם הם תחת לחץ נפשי כבד ואינם יכולים להתמודד לבד עם המצב המורכב. לכן, רצוי שכל המשפחה תקבל תמיכה מקצועית.

לדברי ד"ר איב ביטון, המנהל הרפואי של שרן – רפואה עד הבית: "במסגרת שירות 'הוספיס בית', נוסף על צוות רפואי המעניק לחולה טיפול רפואי בבית במטרה להקל על סבלו הפיזי, יש צוות של עובדים סוציאליים, אשר עברו הכשרה ייעודית לטיפול בחולים הנוטים למות. העובדים הסוציאליים מסייעים לחולה ולבני המשפחה בהתמודדות עם הקשיים והפחדים, בהשלמה עם המוות ועד לפרידה. בעזרת מגוון כלים טיפוליים הם מנהלים שיחות עם החולה ובני המשפחה, וברגישות רבה מדברים איתם על העתיד הקרוב, על סוף החיים ועל ההתארגנות לקראת המוות".

השיחה הראשונה על סוף החיים

עופרה כהן, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית ב-"שרן – רפואה עד הבית": "את השיחה הראשונה אנחנו מעדיפים לנהל עם החולה ועם בני משפחתו, זאת מאחר שאמנם המחלה בפן הפיזי פוקדת את החולה, אבל מכל הבחינות האחרות היא פוקדת את המשפחה כולה. בשיחה הראשונה חשוב לזהות לא רק קשיים איתם מתמודדים החולה ובני המשפחה, אלא גם מדדים חיוביים כמו כוחות, חוזקות ומיומנויות שיסייעו להם לתפקוד יעיל ככל שניתן להתמודדות עם השלכות המחלה".

לדבריה: "כעובדת סוציאלית המלווה חולים במחלה סופנית, אני מתחילה את הפגישה עם החולה בשאלות שמטרתן לגעת במקום בו הוא נמצא ולהתחבר אל העולם הרגשי שהוא חווה. בתחילת התהליך חשוב לי לאסוף מידע שיסייע לצוות ולי להעריך את מצבו הרגשי, כוחותיו והמשאבים הנפשיים שלו ושל בני משפחתו, רמת המודעות ואופן הבנת המחלה, דפוסי התנהגות ודרכי התמודדות במשפחה. כמו כן, בשלב זה חשוב לבחון את מידת היכולת, הרצון וההתארגנות של המשפחה לטפל בחולה במסגרת הבית.

"על בסיס ההערכה הפסיכוסוציאלית אנחנו קובעים את המטרות הטיפוליות וכן מי בנוסף לחולה זקוק לסיוע – מטפל עיקרי, החולה ובן/בת הזוג, בן משפחה אחר, או שנדרשת התערבות מול כלל בני המשפחה. יש מצבים בהם התערבות שלנו מתמקדת בטיפול בדיכאון ו/או בחרדה של החולה, ויש מקרים בהם ההתערבות נוגעת גם למצב רגשי של בן משפחה. וכאמור, במקרים רבים יש לסייע למשפחה בנושא ההתארגנות: חלוקת תפקידים, מתן מידע והכוונה לשירותים הניתנים בקהילה ומימוש זכויותיהם מול הרשויות השונות.

"השיחות עם החולה מתבצעות מתוך מודעות ורגישות לרקע התרבותי שלו, אמונותיו, ערכיו, הטרמינולוגיה בה הוא משתמש ומנהגיו", אומרת עו"ס עופרה כהן. "אמנם מתקיים שימוש בכלים טיפוליים בסיסיים אוניברסליים, ללא הבדלי תרבות, אבל כדי שהטיפול יהיה מיטבי, המטופל ותפיסת עולמו הייחודית עומדים במרכז. אם לחולה יש בקשות מיוחדות, בהתאם לאמונותיו ואורח חייו, כמובן שדואגים למלא את מבוקשו. לדוגמה, לחולה שביקש שלטיפול יהיה שותף גם אדם בעל סמכות דתית, הזמנו רב שישוחח איתו".

ניתן לעודד חולה סופני למרות מצבו, ולסייע לו להתמודד עם פחדים

עו"ס עפרה כהן: "לאורך כל החיים אנחנו זקוקים לתחושה שאנו אהובים, צורך שכמובן קיים ולעתים אף מתגבר כשאדם נוטה למות. על כן, נוסף על התמיכה שהוא מקבל ממשפחתו ומחבריו, אנו העובדים הסוציאליים המלווים את החולה, צריכים לבטא רגשות של חיבה וקבלה כלפי החולה. יש דרכים מגוונות לעשות זאת, למשל: בעזרת גילויי אמפתיה כלפי החולה, בעזרת מגע שמאוד מקל על אנשים חולים – להחזיק בידו, לתת לו חיבוק, לעסות קלות; להישיר מבט לעיניו וכמובן לגלות חמלה והזדהות עם מצבו וסבלו.

"חשוב מאוד לתת לחולה מענה לצרכיו, לייצר עבורו אזור מוגן שבו יוכל להיות מי שהוא בלי חשש לפגוע ולהעמיס על הסביבה הדואגת לו, מאחר שכידוע לא מעט חולים חווים רגשות אשמה. תפקידנו לתת לחולה תחושה שמקבלים אותו כמו שהוא, להעניק לו חום ולעשות ככל שניתן ונחוץ כדי להקל על ייסוריו. במסגרת הטיפול ב'הוספיס בית' אנחנו נעזרים גם בטכניקות טיפוליות שונות, כמו: דמיון מודרך, הרפיה, שימוש בקלפים טיפוליים ועוד.

"הפחד בקרב חולים סופניים, נוגע להיבטים רבים: הם פוחדים בעיקר מכאב, מסבל, מהשפלה, מתלות ומאובדן שליטה. חולים רבים גם מעלים חששות שמא ניהלו חיים נטולי משמעות. כמובן שהחולים מביעים חשש להיפרד ממי שהם אוהבים ומהבלתי ידוע", מדגישה כהן. "אחת השיטות בהן אנו משתמשים, כדי לסייע לחולים סופניים, היא השיטה ההתנהגותית-קוגניטיבית. על פי שיטה טיפולית זו, אנו מנסים לערוך שינוי בדפוסי ההתנהגות והחשיבה של החולה באמצעות זיהוי דפוסי החשיבה האופייניים לו ולמצבו בהקשר הבריאותי. אנחנו מלמדים את החולה כיצד לסגל חשיבה אופטימית ורגועה ובכך להפחית את הפחד.

"במהלך הטיפול החולה משתף את המטפל במחשבות ובתחושות גופניות העולות כתוצאה מהפחד. מחשבות אלה נבחנות ומועלות אופציות חדשות לפירוש. כל זאת נעשה בשילוב שיטות להרגעה. יש מטופלים שבוחרים להישאר עם הפחד, אחרים בוחרים להשלים דברים, לערוך טקסי פרידה מהחיים, לומר לקרובים דברים שלא נאמרו, לכתוב מכתבים ולהצטלם. אנחנו בודקים עם החולה האם יש משהו שירצה להשלים לפני מותו ומסייעים במימוש המטרות, לדוגמה לכתוב עבור בני המשפחה, להעביר ידע כלשהו, להגשים משאלה וכד'. כחלק מההתארגנות למוות, אנחנו ממליצים לחולה לחתום על ייפוי כוח רפואי לבן משפחה ועל הנחיות מקדימות".

הגשמת משאלות לפני המוות

"הגשמת משאלות לפני המוות מסייעת לחולה להשכיח ולו לזמן קצר את הסבל והכאב ומעוררת בו התרגשות", אומרת עו"ס כהן. "לאורך השנים בהן אנו מלווים חולים סופניים, עזרנו לרבים מהם להגשים משאלות, בסיוע אמבולנס המשאלות של מד"א, עמותת קשת המשאלות ועמותות אחרות, למרות שחלקם היו מרותקים למיטה. בין הבקשות הנפוצות של חולים לפני המוות: להשתתף באירוע משפחתי, לבקר באתרים קדושים, לבקר בים, לצפות במופע תרבות, לצפות במשחק ספורט, לצאת למסע פרידה מאנשים וממקומות שהיו חלק מחייהם ועוד.

"במקרים בהם לא ניתן להגשים משאלה, בשל מצבו של החולה או מסיבות טכניות אחרות, אנו נעזרים בדמיון מודרך, שהוא אחד הכלים העוצמתיים בו החולה יכול להיעזר בחמשת החושים שלו, על מנת ליצור תמונה כלשהי אמיתית במוחו".

בית – מקור לשייכות ולתחושת שליטה, גם לפני המוות

בשנים האחרונות, שילוב של אמצעים רפואיים וטיפול תומך מאפשרים לחולה במחלה סופנית לסיים את חייו בבית. מדובר בחולים במחלת הסרטן או מחלה כרונית בשלב מתקדם, כגון: אי ספיקת לב, מחלת כליות, ניוון שרירים, דמנציה, פרקינסון ועוד. הטיפול במסגרת של "הוספיס בית" כלול בסל הבריאות והוא ניתן ללא עלות, לאחר שקופת החולים אישרה את מצבו הרפואי של החולה כסופני.

אלון יעקבי, שבת זוגו ז"ל טופלה בבית, מספר על התמיכה שקיבל: "הוספיס בית היה עבורנו ברכה ותרם לאיכות החיים, וגם לרוגע שלנו. עצם הידיעה שאני יכול להרים טלפון בשתיים לפנות בוקר ולקבל תשובה מקצועית מלאה לבעיה עמה אני מתמודד עם הנחיות מדויקות לפעילות, הקלה את ההתנהלות. וכמובן, נגה קיבלה את היחס האנושי, האישי והמכבד ביותר האפשרי, בתקופה האחרונה בחייה".

בנוגע לבחירת החולה היכן לסיים את חייו אומרת עו"ס עופרה כהן: "חשוב לכבד את החולה ולאפשר לו להחליט היכן לסיים את חייו – בבית או בבית החולים. מניסיוננו, בליווי של חולים רבים במצב סופני, הבית הוא מקור של יציבות, שליטה למרות המצב, תחושת שייכות ומשמעות. הבית מתקשר במישרין לכבוד העצמי של החולה, לאוטונומיה שלו ולחירותו. לכן כיום, על פי רוב, חולים במצב סופני בוחרים למות בבית, מוקפים בתמיכת בני משפחתם, בפרטיות ובאינטימיות החסרים בבית חולים".


לפרטים נוספים על שירות "הוספיס בית שרן" – טל': 1-700-50-85-86; www.sharanmedical.co.il.
טוב לדעת