Search magnifier

חיפוש

ברוכים הבאים לאתר אקסטרה - עדכני, מגוון ועשיר בכתבות ובמאמרים מקצועיים בשלל תחומים

ביתי בסגנון איטלקי

שגריר איטליה בישראל, ג'אנלואיג'י בנדטי, אירח את כתבת Designer בביתו ברמת גן הגדוש עבודות אומנות ואייקונים עיצוביים המייצגים את התרבות האיטלקית במיטבה. "אסתטיקה היא חלק אינטגרלי מה-DNA שלנו, אך גם תוצר של הרגלים נרכשים וחינוך לערכים אלה ולחשיבותם", אומר השגריר

גיל פרקש-דוליצקי (צילומים: רותם ברק) Designer מאי 2019
צילום: רותם ברק
עבודות אומנות במבואת הכניסה של הבית

כל הנכנס בפתח בית השגריר האיטלקי ג'אנלואיג'י בנדטי, לא יכול שלא להתרשם ממנעד הקריצות התרבותיות, צוהר למיצג אמנותי חי ונושם, המתכתבות עם תפישת דייריו. "לייצר עניין ושיח דרך האלמנטים השונים שבו, ולחשוף את באי הבית לתרבות ולאמנות האיטלקית", כפי שמעידים בעליו.

צילום: רותם ברק

שגריר איטליה בישראל ג'אנלואיג'י בנדטי

גם המבנה הקיים, למעשה יותר בסגנון אמריקאי מאשר איטלקי קלאסי, אידיאלי למטרה זו. שכן ה-OPEN SPACE הענק מאפשר לפרוש בו יצירות אומנות באופן שיזכיר לאורחים תחושה של ביקור בתערוכה, ועדיין יאפשר להם להרגיש בבית, כמו גם למי שגר בו.

"כשהתבשרתי שקיבלתי את התפקיד, כבר הייתה לי היכרות קודמת עם המבנה. וכך הגינו אני וסבינה אשתי את הרעיון להפוך את הבית לחלל תצוגה דינמי, שיתפקד כמראה לתרבות ולאמנות האיטלקית", מסביר בנדטי.

צילום: רותם ברק

הסלון בבית השגריר בצדדים יצירות Tobia Ravà

מנקודת מבט זו, בית השגריר, הממוקם בשכונת בנימין שברמת גן ומשמש ככזה יותר מ-30 שנה, מצא את מקומו הטבעי בליבה של השכונה, שהוקמה בדיוק על אותם היסודות הערכיים, כמו גם הרקע והעיסוק של ראשוני המתיישבים בה. ראשיתה של השכונה בשנת 1932, כאשר העסקן הציוני י.ל גולדברג, נדבן גדול בסתר וציר בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, הסב שטח עצי פרי הדר לשכונת גנים לסופרים, אמנים, אנשי רוח ודיפלומטים, תעשיינים ומובילי המשק, שבחרו לשכון בה בעשורים הראשונים של קום המדינה.

וכך, בשטח שהשתרע בין נחל הירקון, גבעת נפוליאון ורחוב ביאליק, נוצר התוואי הייחודי של "קריית סופרים ואומנים", בשיתוף ותכנון מיטב האדריכלים של התקופה: סם ברקאי, קרל רובין, ג'ניה אוורבוך, דב כרמי ויוסף פלד. כל אלה מקנים לשכונה את ערכה ההיסטורי וחשיבותה התרבותית המקומית ומתמזגים עם שאיפותיו של השגריר בנדטי, שהרוח העיצובית והאמנותית בביתו תהווה קרקע פורייה לדיאלוג מסוג זה, בין כותלי הבית והן עם הסביבה הטבעית לה הוא משתייך.

צילום: רותם ברק

פינת האוכל. ברקע ציור של Esposito

עיצוב פנים איטלקי

בין אם מדובר בפריטי הריהוט והעיצוב המוטמעים במבנה ובחלל, או ביצירות האומנות המגוונות שנבחרו בקפידה על ידי בני הזוג בנדטי ובעזרתו של ארמנו טדסקי – אוצר אומנות איטלקי ובעלים של גלריות באיטליה ובארץ, עוברים אלה ומשובצים כחוט השני בחללי הבית. במקצב זורם ומאוזן, המלווה את החלל בנגיעה מעודנת, המכבדת אך גם מעצימה כל יצירה, הן בפני עצמה והן כחלק אינטגרלי מן האוסף הייחודי הזה – מבלי להעמיס על החלל ועל באיו יתר על המידה.

"את החזון הזה הגשמנו תוך הרחבת האוסף הקיים בבית, שכבר כלל ציורים של אמנים כמו Esposito Raffaele ו-Nicola Bolaffi, לכדי אוסף מגוון הכולל כ-28 יצירות, פריטי עיצוב ופסלים של 18 אמנים. חלק מהעבודות הושאלו וחלקן נתרמו. היצירות המגוונות כוללות אוסף של אמנים איטלקיים מודרניים, עם השפעות תרבותיות ואמנותיות וטכניקות שונות, דוגמת Marcello Panza ,Antonio Meneghetti Daniele Basso, Paolo Amico, Riccardo Cordero ,Enrico Tommaso De Paris ועוד.

צילום: רותם ברק

פינה בבית על רקע יצירה של עדי קיכלמכר

"חלק מהאמנים שבחרנו לכלול הם בעלי זיקה בולטת לישראל ו/או מחוברים ליהדות – כגון Tobia Ravà, Adi Kikelmacher ו-Francesca duscia, שביצירות שלהם בולטים סמלים מהיהדות ומהמסורת היהודית, וכן מהשפה העברית וההיסטוריה של העם היהודי".

בולטת גם הבחירה יוצאת הדופן ביצירתה של שולי בורנשטיין וולף – אמנית ישראלית ברזילאית, עשויה כולה צעצועי ילדים קטנים וממוקמת בכניסה לבית. "היה חשוב לנו להעביר את הסגנון והאיכות האיטלקיים גם בעיצוב ובריהוט עצמו, ולמקם את היצירות המגוונות תוך התחשבות בחלל והסדר המבני הקיים בו, ואנחנו עדיין אוצרים ומוסיפים כל הזמן.

"השקענו הרבה מחשבה גם בעיצוב הפנים, הריהוט, החיפויים וההלבשה של הבית. לרוב הדלתות בקומת הכניסה נבחרה LUALDI – חברת דלתות איכות ייחודית. הכיסאות העתיקים בכניסה ובחדר האוכל רופדו מחדש עם בדים מרהיבים מחברת DEDAR ממילאנו, המייצרת גם לחברות כמו HERMES. המטבח שופץ לגמרי והותקנו פריטי נגרות ומוצרי מטבח של חברת SCAVOLLINI. אריחי הקרמיקה במטבח – עשויים עבודת יד made in Italy ע"י חברת Solimene הידועה. אזור הכניסה הראשית והסלון שופצו אף הם והתחדשו ברהיטים כגון ספת עור בשם lazy ושולחן קפה של חברת Calligaris".

צילום: רותם ברק

כיסא של קליגרי LAZY בפינה המשקיפה לגינה

החוש האסתטי הקולקטיבי

לאט-לאט עבר הבית טרנספורמציה והחזון החל לקרום עור וגידים. בד בבד עם היצירות שנתלו על הקירות, והפסלים שמוקמו בנקודות אסטרטגיות בבית (כמו פסל האלומיניום NATURAE של דניאלה באסו בפאטיו הנצפה מהסלון) – התווספו פריטים הממשיכים את החזון לכל חלל בבית: אגרטלים, שולחן קפה וספרייה מיוחדת עם הדפסי סמלים איטלקיים מאת מעצב-העל Marcello Panza שנוספו והוטמעו באזור הכניסה והסלון הראשי; גופי תאורה ומנורות של חברת Kartell ומנורת רצפה של Calligaris משנות ה-70 התווספה לפינת האוכל; וציור ענק של Esposito נתלה על קיר הסמוך לשולחן האוכל הגדול.

בסלון המרתף נוצלו הקירות הגדולים לטובת תליית שתי תמונות מדבר גדולות: האחת בשחור לבן של John Pepper, צלם ובמאי תיאטרון וקולנוע מרומא, שצולמה בין איראן לעיראק; האחרת של Bruna Biamino, צלמת מטורינו, שצולמה סמוך לגן הלאומי אחוזת קבר דוד בן גוריון בצבעי הנגב הטבעיים. במרתף שופצו שתי יחידות האירוח המרווחות עם חדרי האמבטיה שלהן, היוצאות כל אחת לגינה האחורית וצופות אל הגזיבו בו ממוקם תנור הפיצה המסורתי והמקצועי של חברת Valoriani שקיים בבית מזה כמה שנים.

צילום: רותם ברק

הגזיבו בחצר הבית עם תנור מתוצרת חברת VALORIANAI

ניכר שיש לשניכם גישה טבעית ואהבה לעיצוב, לאמנות ולטבע. מדוע נדמה שהאיטלקים בבסיסם נושמים עיצוב ואמנות ומרגישים את החשיבות של האסתטיקה בכל הסובב אותם כקו מנחה – בית, אמנות, אוכל, אופנה, תרבות?

"האסתטיקה היא חלק אינטגרלי מאיתנו ומה-DNA שלנו, אבל גם תוצר של הרגלים נרכשים וחינוך לערכים האלה ולחשיבותם מילדות. אנו גדלים וחיים ומוקפים בטבע עשיר הסובב אותנו וכן בהיסטוריה ואומנות וביופי עיצובי, מונומנטלי ומבני. בבית הספר אנחנו לומדים מגיל צעיר להתבונן ולהעריך את הסובב אותנו ולומדים מקצועות כמו אומנות, היסטוריה של האומנות, שרטוט טכני וכו'. לחלקנו יש עדיין קרובים העוסקים במקצועות האלה באופן מסורתי, כתחביב או כמקצוע, מה שמחזק את הנטייה הטבעית שלנו להעריך ולהבין את חשיבותם, כמו גם לפתח את החוש האסתטי הקולקטיבי שלנו".

מה לדעתך ההבדל בין האיטלקים לישראלים בתפישת האומנות והעיצוב?

"בישראל ההיסטוריה הקצרה של המדינה חסרה באופן טבעי את פרספקטיבת הזמן ואת משלחי היד המסורתיים הניזונים מידע וניסיון של דורות על גבי דורות -ואת אנשי המקצוע המסורתיים, האוּמָנים – כפי שקיימים באיטליה, המתבססת על יסודות אלה מזה אלפי שנה. עד היום יש כפרים שלמים שעוסקים באותו משלח יד ובאותו אשכול המקצועות ומקיימים קהילה עסקית תומכת, והידע משתמר ועובר מדור לדור. עיצוב תעשייתי למשל הוא ההתפתחות של אותם הארטיזנים. באיטליה, בד בבד עם התעשייה והטכנולוגיה שהתפתחה, נשארו המון אוּמנים ואנשי מקצוע והדרך המסורתית שבה מייצרים חלק גדול מהמוצרים בעיצוב לבית לא נעלמה, על אף הקפיצה הטכנולוגית".

מה לגבי ההגדרה של יופי? ניתן לקבוע שיופי באיטליה הוא מושג די אבסולוטי?

"לדעתי כן. יופי באיטליה הוא מושג די אבסולוטי המושרש כנראה גם הוא ב-DNA של העם האיטלקי, שראשיתו ככל הנראה בתרבויות היוונית והרומית. כשמשהו נעשה בצורה נכונה, איכותית ואסתטית – רואים מיד את היופי שבו. מצד שני, בשל אותה היסטוריה עשירה שלנו באומנות ובעיצוב, ייתכן שלעתים קשה לנו יותר לפרוש כנפיים ולשבור מוסכמות".

צילום: רותם ברק

המדרגות המובילות לקומת המגורים. משמאל ציורים של Nicola Bolaffi

יש לדעתך אדריכלות יפה בארץ?

"בוודאי. קיימים מבנים יפים בארץ בכל מיני סגנונות – ממבנים המתוכננים על פי רוח הבאוהאוס, דרך אדריכלות מודרנית אקלקטית, כמו הבניין בטיילת של צבי הראל ועד בנייני המסחר בסגנון השקוף והצורני החדש. יש גם מבנים מוזיאליים מרשימים בארץ – מרכז פרס לשלום, מוזיאון חולון, התוספת למוזיאון תל אביב, ועוד. לצערנו, בארץ ניכרת עדיין הזנחה מבנית של בניינים במרכז ובשאר הארץ- חלקם אף בעלי משמעות היסטורית. המדינה אולי טרם הבינה את חשיבות השימור המבני ואולי הבינה אך זה לא בראש סדר העדיפויות, כי כאן יש גם דחיפויות אחרות, לעומת איטליה שבה מצליחים לשמר ולתחזק חלק גדול ממבנים אלה לאורך השנים״.

אתה רואה נקודות השקה או דמיון בין ישראלים לאיטלקים? איך אתה מסביר את הקרבה והכימיה שיש לרוב בין אנשים משתי המדינות הללו?

"יש לא מעט דמיון וגם שוני. שני העמים למשל אוהבים outdoor, אוהבים ליהנות, אוהבים חברה, אוהבים דברים יפים, מדברים הרבה עם מחוות גוף וידיים, חולקים באופי את החום, הנגישות, הסימפטיה. גם הבלגן קיים בשתי המדינות בבירוקרטיה, בכביש ובהרבה דברים – בניגוד למדינות אחרות באירופה, כמו גרמניה או שווייץ, לעומתן אנחנו האיטלקים נתפשים כפחות 'אירופאים' באספקט הזה".

מה עוד צפוי השנה בקשר הבין-תרבותי האיטלקי – ישראלי?

"השנה מציינים 70 שנה לשיתוף הפעולה הדיפלומטי בין איטליה לישראל. לציון המאורע מוזיאון פארמה משאיל למוזיאון ירושלים יצירה חשובה מאוד של Parmigianino משנת 1533, שנקראת השפחה התורכית (la schiava turca) – שתגיע בין אוקטובר לנובמבר השנה. בנוסף, מתוכננת תערוכה של אמנים מודרניים איטלקים במוזיאון תל אביב, של האוסף מבית האומנות הרומאי המפורסם La Villa Farnesina, אולי אפילו עד סוף השנה.

"בישראל יש המון פיתוח ובנייה חדשה – במגורים, במלונאות, בעסקים, בתעשייה ובמסחר. העיצוב והיצירתיות הם כרטיס הביקור של איטליה. הם מהווים חלק אינטגרלי מכל אחד מהפרויקטים הללו ומשתלבים בדרך זו או אחרת בקונסטרוקציה ו/או בעיצוב הפנים, ולכן שיתופי פעולה מסוג זה רק הולכים ומתרבים".

בחזונו, בית השגריר משמש וימשיך לשמש כאותו חלון לדיאלוג הבין-תרבותי הזה, החושף את כל אלה ועוד לקהל המבקרים והאורחים הרבים שפוקדים ויפקדו אותו בעתיד. אין ספק שהסדר הנעים והעדנה האירופאית, דרכם הצליח השגריר להעביר לבאי ביתו את רוח התרבות והאומנות האיטלקיים, ימשיכו לגרות את סקרנותם ולחזק את יחסי הגומלין הללו גם בעתיד. אחרי הכל, יופי הוא לעתים החוכמה שבפשטות.

טוב לדעת
נגישות