Search magnifier

חיפוש

ברוכים הבאים לאתר אקסטרה - עדכני, מגוון ועשיר בכתבות ובמאמרים מקצועיים בשלל תחומים

מרדף אופנתי

בת הפרוון שהפכה להיסטוריונית של אופנה, כעת מציגה בתערוכה את האוסף הפרטי והאופנתי הגדול בעולם. סנדי שרייר בחדר הפלאות שלה

לימור קלר (צילומים: Nicholas Alan Cope באדיבות The Metropolitan Museum of Art) שמנת דצמבר 2019
צילום: Nicholas Alan Cope, The Metropolitan Museum of Art
מתוך תצוגת השיבה לעבר: פורטוני וגלנגה

אוספים מרשימים מתחילים מחיבור של אדם לנושא מסוים, לעיתים בבגרותו ולעיתים עוד מילדותו. לפעמים יורשים פריטים מההורים ומהסבים, או מגלים עניין מתמשך בנושא וממשיכים לחבב אותו במשך שנים. ניירות מכתבים, גפרורים, בובות ואפילו קופסאות, הם אוספים מוכרים שניתן למצוא להם מקום אחסון בכל בית, אבל כשהאוסף הוא בתחום האופנה וכולל מערכות לבוש שלמות – כאן עלולה להתעורר בעיה.

אחת הילדות שגילו עניין רב דווקא באופנה הייתה סנדי שרייר בת ה-3, שליוותה את אביה הפרוון למקום עבודתו בחנות הכלבו Russeks שבדטרויט, מישיגן, ארצות הברית. היום, כהיסטוריונית אופנה אמריקאית ואספנית בגדי קוטור, היא מחזיקה באוסף הפרטי הגדול בעולם, משאילה בגדים לתערוכות במוזיאונים כמו הלובר, מוזיאון ויקטוריה ואלברט או מוזיאון ההרמיטאז', ואם עלתה לרגע תהייה לגבי מקום האחסון, שרייר דואגת לא לחשוף היכן ממוקם חדר הפלאות שלה, כדי לא להסתבך עם אף אחד.

סנדי שרייר (צילום: Susan Tusa / Detroit Free Press / ZUMA Press)

הפנתר הוורוד

צילום: Nicholas Alan Cope, The Metropolitan Museum of Art

חליפת ארוחת בוקר, כריסטיאן פרנסיס רוט, 1990

בימים אלה, ולמשך חצי שנה, יוצגו 80 יצירות מקולקציית הקוטור הנחשקת שלה ב-Met הניו יורקי, מוזיאון האמנות הגדול בארצות הברית ואחד מהמוזיאונים החשובים והמפורסמים בעולם.

בתערוכה מוצגות תלבושות של ולנטינו שנלבשו על ידי ג'קלין קנדי, שמלת המיני המוכספת של רוברטו רוחאס שנלבשה על ידי טוויגי בתצלום של ריצ'רד אוודון משנת 1967, וחליפת המכנסיים של איב סן לורן שלבשה השחקנית האיטלקייה קלאודיה קרדינלה בסרט "הפנתר הוורוד" משנת 1964.

התערוכה היא חלק מיוזמה של המוזיאון לרגל חגיגות 150 שנה להיווסדו, ומחליפה בסתיו הזה את תערוכת ה-Camp של המכון לתלבושות במוזיאון.

הפעם יהיה זה מעין מוזיאון בתוך מוזיאון, כיוון שהתערוכה תציג אוסף פרטי מרשים בכל קנה מידה באגפיו של המטרופוליטן, בתוכו גם יצירות של שאנל, המעצבת האיטלקייה אלזה שיאפרלי, בית האופנה הצרפתי לנוון, מעצב האופנה הספרדי מריאנו פורטוני ועוד.

שרייר, יהודייה שנמצאת עם מי שהפך לבעלה מגיל 13 ולה ארבעה ילדים, אספה כ-15,000 פריטים ויצרה במשך למעלה מחצי מאה את אחד מאוספי קולקציות האופנה הפרטיות הטובות ביותר, בהן בגדי נשים, אבזרים ואיורי אופנה המתוארכים ל-1908. באחרונה החליטה להעניק 165 פריטים במתנה למוזיאון, בלי להתחרט לרגע, כשהיא בטוחה שאצלו הם יישמרו כראוי. אחרי הכל, כמה זמן ומקום כבר אפשר לשמור לאוסף מגיל ינקות?

פריט ועוד פריט

בראיונות עבר סיפרה שרייר כי נשבתה בקסמי האופנה עוד כשהייתה מלווה את אביה למקום עבודתו, תקופה בה לא היו כלל ספרי אופנה, והפכה את המגזינים ווג והארפרס בזאר לתנ"ך הפרטי שלה. דטרויט, שריכזה בתחומיה תעשיית כלי רכב נכבדה ובעיקר עשירה, הייתה משופעת בנשים שהקדישו את מרצן ללבוש אופנתי א-לה פריז.

אותן נשים חיבבו את הילדה המתוקה שיושבת שעות בחנות עם אביה ונהנית באופן לא צפוי מאופנה. כשמאסו בבגדי הקוטור הישנים שלהן, אותם כמובן לא העזו ללבוש בפעם השנייה, היו שולחות לה אותם עם נהגיהן, בלי לדעת מה זוממת הילדה הקטנה. למזלה, אף אחד לא העריך אז בגדי וינטג', וכך שמרה שרייר פריט אחרי פריט, לקול מחאותיהם של הוריה כי מדובר בבגדים מלוכלכים ומלאי חיידקים שעלולים לגרום למחלות.

לא רבים מכירים את שמה של שרייר, אבל מי שהיה מצוי בתחום האופנה, הכיר את האספנית שהחלה לאגור קופסאות עם בגדים ישנים ומאוחר יותר הוזמנה להתראיין בנושאי אופנה והעשירה באמצעותם עוד יותר את מלתחת האוספים שלה. מאז עיצבה תלבושות ללהקת הפופ The Supremes ואבזרים לאיב סן לורן, וכתבה שני ספרים על אופנה הוליוודית. הדברים הגיעו אפילו לידי כך שאוסף בגדי הים שלה, לצד שמלות המיני ושאר התלבושות, יכולים להעיד על תהליכי הפמיניזם שעברו על החברה המערבית.

צילום: Nicholas Alan Cope, The Metropolitan Museum of Art

מימין: שמלה, Madeleine & Madeleine , 1923 | קרל לגרפלד לקלואה, 1984 | שמלת ערב של בלנסיאגה, 1961

האספנית בררנית

היא עצמה מעולם לא הסכימה ללבוש את הבגדים, וגם כשהוריה דחקו בה ללבוש אחת מהתלבושות לליל כל הקדושים כילדה, סירבה בתוקף. "גם אם היה לי פיקאסו, הוא לא ייראה על הגב שלי", צוטטה בעבר כמי ששומרת על עקרונותיה. אבל השפעות כנראה מחלחלות בכל מקרה, וצורת הלבוש שלה הייתה יוצאת דופן כבר אז, כשהתגוררה בפרברי דטרויט והושפעה רבות מלונדון.

כשחזרה מתצוגה של מעצב השיער וידאל ששון עם תסרוקת משוגעת ועשרה זוגות ריסים מלאכותיים, פערה אמא שלה זוג עיניים מבוהלות, זיכתה אותה בכינוי "אידיוטית", והזכירה לה איך צריך להתלבש באמת. כשהסתובבה בסופרמרקט עם גרבי רשת ושמלה שקיבלה ממעצבת האופנה מרי קוואנט, ניגשה אליה חברה ואמרה לה שהיא צריכה להתבייש בעצמה. "נפגעתי שאנשים הסתכלו עליי ככה, אבל במבט לאחור, אף אחד לא התלבש ככה, ואני מבינה היום שהייתי מזעזעת, כמו חייזר", סיפרה אז.

היום, לעומת זאת, היא מוכיחה שאופנה היא בהחלט אמנות.

In Pursuit of Fashion:

The Sandy Schreier Collection

מוזיאון המטרופוליטן לאמנות,

1000 5th Ave New York, עד 17 מאי 2020.

טוב לדעת
נגישות