Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

עין למזרח

מחווה המזקקת את ייחודיותה של כל אחת מהקהילות היהודיות בארצות ערב - התרבות, הפולקלור ואורח החיים שבה - בתערוכה מיוחדת המובילה את הצופים בנתיב מסען לישראל

יעל אפרתי (צילומים: הדר סייפן) Designer מרץ 2019
צילום: הדר סייפן
ענק קמיעות (לאזם), תימן, ראשית המאה ה-20. כסף חרות, גרנולציה ופיליגרן. אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

"לצאת מבלי לחזור", זו החותמת שהטביעו הרשויות בתעודות היציאה ועל מזוודותיהם של מאות אלפי יהודים שחיו בקהילות עתיקות ומשגשגות במרחבי העולם האסלאמי. יהודים שהיגרו ממנו בהמוניהם, בשנים שבין מלחמת העולם השנייה ועד כעשור אחרי הקמת המדינה. החותמת הזאת נבחרה לכותרת תערוכה חדשה המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ-ישראל ברמת אביב, במסגרת סדרת תערוכות במוז"א בנושאי עלייה, הגירה ורב-תרבותיות בישראל.

התערוכה, שנפתחה באמצע פברואר, היא קטנה בממדיה – במיוחד נוכח הסיפור הגדול שהיא מבקשת להציג – וכוללת עשרות מוצגים בהם גם עתיקים ונדירים, שהושאלו לתערוכה על ידי מוזיאונים ואספנים פרטיים. בין המוצגים: כלי קודש וחול ובהם כלי אוכל והגשה, תכשיטים, קמיעות, כלי נגינה, מלבושים ומדליות הנתונים בוויטרינות ולצדן טקסטים, תצלומים, מסמכים, קטעי עיתונות, קטעי מוזיקה וסרטי וידיאו – המבקשים להאיר את סיפורן של 11 קהילות יהודיות שחיו במשך דורות רבים במרחבי צפון אפריקה ומזרחה, ובמזרח התיכון: מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, לבנון, סוריה, עיראק, תימן, עדן ואיראן.

צילום: הדר סייפן

סנטור, כלי נגינה, איראן, המאה ה-20. עץ אגוז, מיתרי נחושת קפיצית ופלדה קפיצית. אוסף מנשה ששון, תל-אביב

סיפור הקהילות

תערוכת המחווה הזאת, שאצרה ועיצבה דנה אבריש, היא ניסיון ראוי לפורר לחלקיו את המושג המכליל "יהודי המזרח", להכיר בייחודיותה של כל אחת מהקהילות הללו, ולהשמיע את הקולות הרבים שהתפתחו במרחב המוסלמי הגדול. אבריש, בעצמה דור שלישי לילידי סוריה, לבנון ואיראן, בנתה את התערוכה כמין מסע בזמן למחוזות בהם חיו אבות אבותיה ומהם עלו לישראל, שהיא המדינה ה-12 בתערוכה וזו שסוגרת את מסע הנדודים היהודי הזה. ברור שלא כל היהודים שעזבו את ארצותיהם – אלה שעשו זאת מרצונם מטעמים דתיים וציוניים, או אלה שאולצו לעזוב – בחרו בישראל. רבים וטובים היגרו כידוע למדינות העולם, הצטרפו לקהילות שם או הקימו חדשות.

אלא שהתערוכה הזו מתמקדת במאות האלפים שהגיעו לכאן. ברוח זו תלויה בפינת הכניסה לתערוכה מפה גדולה המספרת על העלייה לישראל על פי מדינות. כך, למשל, אפשר ללמוד מהמפה שרוב בני קהילת אלג'יריה לא עלו לארץ (רובם היגרו לצרפת) וגם על ההבדלים העצומים בממדי הקהילות היהודיות, עובדה שבאה לידי ביטוי בתערוכה בהיקף המוצגים מהן. למרגלות המפה הציבה אבריש מיצב משלה, המורכב ממספר מזוודות ועליהן חותמות בערבית, אחת מהן חושפת מאות תמונות בשחור-לבן וביחד הן מהוות גם נקודת כניסה וגם תחנה סופית במסע.

באותו חלל מוצגות גם עבודות וידיאו של יוצרים מקומיים, בני הדור השני והשלישי, בהשראת מורשתם. כך, עבודתו של איציק בדש, שעוסקת בנושאי זהות, אמונה וזיכרון, ושואבת מדמותה של סבתא-רבתא של האמן, שהייתה מקוננת מקצועית נודעת בטריפולי. סמוך לשם, ובאותו חלל כניסה קטן, מוצגים בטקסטים ובתצלומים סיפורי עלייה מרתקים שממחישים עד כמה רחב היה מגוונם.

מזוודות המסע עם הכתובת בערבית: "לצאת כדי לא לחזור" (צילום: שמוליק בלמס)

טלית, סהר וכוכב

את השפעתו הרבה של המרחב המוסלמי הגדול, על חיי התרבות וחיי היומיום של היהודים, ביקשה אבריש להבליט לא רק במוצגים שבחרה לתערוכה אלא גם בעיצובה. כבר בכניסה ניכר השימוש באלמנטים בהשראת האדריכלות המוסלמית: שדרת שערים מעוגלים ומשרביות עץ, וכן שימוש בכתב ערבי המשולב בטקסטים. לבולטות גבוהה במיוחד זוכות יריעות בד גדולות ולבנות, שעוצבו בהשראת הטלית. שתיים מהן מוצבות משני צדיה של כל ויטרינה – באחת מוצג הסבר קצר על חיי הקהילה המדוברת, ובשנייה מתוארות הנסיבות הקשות שהובילו לעזיבת היהודים או לגירושם, האלים לרוב, בחוסר כל ולתמיד.

הטלית, כך אבריש, היא המכנה המשותף של חיים יהודיים במחוזות האסלאם שקשר את הקהילות הללו בקשר בל ינתק. במאמר הפותח את הקטלוג הגדול שמלווה את התערוכה מספרת האוצרת כי את ההשראה לדימוי הטלית שאבה מאירוע שהתרחש במחנה העבודה ג'אדו בלוב, בימי מלחמת העולם השנייה, כשקצין נאצי דרש מעשרות היהודים שהצטופפו בצריף לנקות את האבק מקורות העץ במקום ואיים בעונש כבד אם דרישתו לא תיענה. בנסיבות הללו כתבה אבריש: "הוציא אחד הגברים את הטלית שלו, ניתק ממנה את הציציות שלה והפך אותה למטלית. וכך, יותר מששמרו היהודים על הטלית, שמרה זאת עליהם".

צילום: הדר סייפן

תלבושת לטקס החינא, בגדאד, עיראק 1900 לערך. אריג משי, רקמת פסיסי זהב, רקמת משלפת (אז'ור). אוסף מוז"א

גם במוצגי התערוכה ניכרת השפעתה של הסביבה המוסלמית על חיי הרוח וחיי היומיום של היהודים, כך למשך סמלי הסהר והכוכב שהוטבעו בראש חנוכיית כסף, או קמיעות מסוימים דוגמת החמסה, שהייתה נפוצה בקרב תושביה המוסלמים של מרוקו ומשמשת דוגמה לחפץ מאגי ש"יוהד" ונתפס כמייצג את ברכת הכוהנים.

השפעות נוספות ניתן לראות ברקמות על שמלות (מאלג'יריה), במגזרת נייר המשופעת בעיטורים צפופים בהשראת האדריכלות המוסלמית המקומית, בכתובה ממצרים שבעיצובה ניכרת השפעה עותמנית, ועוד ועוד.

על העבודה, שהייתה כרוכה בבחירת המוצגים לתערוכה, סיפרה אבריש כי לנוכח החלל הלא גדול שעמד לרשותה במוזיאון מחד, והחומר הרב שעמד לרשותה מ-11 קהילות על סיפורה הייחודי של כל אחת מהן, ובהינתן ההבדלים לא רק ביניהן אלא גם בין קהילות אותה ארץ (למשל, קהילות דמשק וחאלב בסוריה, או קהיר ואלכסנדריה במצרים); מאידך, היא נדרשה לתמצת את המבחר ולכלול בו בעיקר פרטים שמאירים פן אחר או מורכבות של כל קהילה.

"בדומה לצמצום שנהגתי במוצגים, גם הטקסטים ודברי ההסבר שכתבתי לכל קהילה קצרים במתכוון", הסבירה. "המחשבה הייתה להימנע מעומס, ובמקביל לעורר את סקרנות המבקר שאולי יחזור הביתה להעמיק בתחום המעניין אותו".

בסוף המאמר שלה בקטלוג התערוכה, היא מבהירה שמבחינתה התערוכה הזו היא לא פתיחת צוהר לקהילות הללו על החיים העשירים שהתנהלו בהן. "בה-בעת היא יד זיכרון להן, כמו גם קריאה לתחייה תרבותית-ישראלית ולמורשת גאה".

התערוכה תוצג במוזיאון ארץ-ישראל עד יולי 2019.

Yaeliefrati1@gmail.com
טוב לדעת