Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים חדש באתר: מגזין 'הירוק החדש' - כל הפרטים על תעשיית הקנאביס הרפואי בישראל. לחצו כאן

מפענח את ה-DNA הישראלי

אריק בן שמחון רוצה שתסתכלו זה לזה בעיניים כשאתם משוחחים בסלון או מתכרבלים על שזלונג; משתעמם מהשטנץ של ספה-ושתי-כורסאות; מוריד את הרהיטים ל-level של הסלון. אחרי 25 שנות מחקר אישי בשטח, בלי השכלה פורמלית בתחום, הוא יודע סוף-סוף להסביר מה כה מיוחד בעיצוביו

לימור קלר Designer מאי 2019
צילום: עודד סמדר

קשה לפספס את כניסת הפסים לשואו רום של אריק בן שמחון, הנטועה בין בניינים נמוכי קומה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. חזיתות הבניינים ממול בהירות, מקולפות ומוחצנות במרפסות באוהאוס, זכר ליופי העבר, והחזית שלו שחורה-לבנה, בקו הרחוב, מעט מכונסת – לפחות ביחס למתרחש כשצועדים פנימה. את פני הנכנסים מקבל שולחן שיש ענקי, רב-נימים וטקסטורות, מסוג האבנים הלא שגרתיות, ועליו מונחים עציצים גדולים לא פחות. חללי ההמשך מבשרים כל אחד את הבשורה המרתקת שלהם, אם בקיר מחופה בעופות פלמינגו ענקיים, ואם בפינת אוכל שנדמה שאינה נגמרת ובצדדיה כורסאות במקום כיסאות, או בספות ארוכות ורבות כיוונים.

הגודל משחק תפקיד חשוב באולם התצוגה, אבל לא רק. גם לגובה, ובעיקר לו, יש משמעות בעיצוב של בן שמחון, ממעצבי הרהיטים המוערכים בארץ, שמחדש את הקולקציות שלו מדי חודשים ספורים. חמישה סנטימטרים בלבד מפרידים בין הרהיטים שלו לרהיטים בשאר אולמות התצוגה, החנויות והקטלוגים.

אריק בן שמחון
(צילום: נתן דביר)

"ברוב הבתים פינות אוכל הן מקום נטוש, שסביבן 10-6 כיסאות, והשולחן נפתח רק בימי שישי או חג", הוא מסביר. "אני מנסה לטפל בזה על ידי הנמכה של 5 סנטימטרים לגובה הכיסא והשולחן, כדי שאפשר יהיה לשבת סביבו גם עם כורסה ולהרגיש שהיא חלק מהסלון. כך, במקום הפיל הלבן, המרוחק והשחצן הזה בבית, הופכת פינת האוכל ליומיומית, לפינה שעובדת, שהילדים יכולים להכין עליה שיעורים. זה מקום פעיל, מלא תוכן, שמחייך ומנער את התחושה של 'קלאב מד שיצא מהאופנה'".

שם המשחק: אינטימיות

את אריק בן שמחון מעסיקה רבות המחשבה על הישיבה בחללי הבית, וכיצד יוצרים מהות של סלון ופינת ישיבה, נושא שהוא חוקר ומתעמת איתו כבר 27 שנים. את הניסיון שלו רכש מלימוד בשטח, ללא השכלה פורמלית, ומבחינתו הוא עדיין בתהליך למידה. "יש לי סקרנות פסיכית לתחום ולעולם הזה, ואני רחוק מלדעת. כל יום נפתחת עוד שכבה של תובנה ועוד אחת, והטכנולוגיה פותחת בפניי עולם חדש".

לפני היופי והעיצוב הוא חושב על כיצד אנשים מדברים זה עם זה, באיזו זווית יושבים זה מול זה והאם אנחנו יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים. "בקולקציות שלי אני מנסה ליצור סיטואציות שמאפשרות אינטימיות ונותנות תשתית למצבים שקרובים לאינטימיות", הוא משתף בתהליך החשיבה שלו. "אם נלך לבר או נשב במסעדה, נגיע לקרבה אחרת מאשר זו הקיימת בבית. את הקרבה הזו אני מנסה לבנות בסלון ולא את זו שרואים בקטלוגים של הרהיטים".

שולחן שיש רב-נימים (צילום: איתי בנית)

בן שמחון, שהשיק בימים אלה את הקולקציה החדשה שלו, מגייס לשם היצירה את האופי הישראלי, אבל גם להיפך – מפענח את הישראליות באמצעות הרהיטים. "אנחנו חיים במדינה קיצית, רובנו נועלים נעלי ים וקוד הלבוש שלנו נינוח, אבל כשאתה נכנס לתוך הבתים, אתה רואה מולך את החלום האמריקאי או האירופאי, תפוס-הצוואר והאיברים. אלה לא בתים שמתאימים למי שאנחנו", הוא מסביר.

אחת מנקודות המפנה שחווה בשנים האחרונות הייתה ביקור של לקוח מדנמרק, שהתלהב מחוויית האוכל הישראלית, מהשמחה, מהפתיחות ומהאופטימיות, ולא הבין כיצד כל זה מתיישב עם בתים שאינם דומים לנו. "כל השנים יצרתי לפי האינטואיציות, לפי הרגשה של מה נכון ומה לא נכון כשיושבים בבית, אבל לא ידעתי להסביר מה מפריע לי ולא הבנתי אחרי מה רדפתי", מתוודה בן שמחון. "היום, כחלק מההתבגרות, אני כבר יודע להסביר את זה".

משחקי גבהים (צילום: איתי בנית)

התובנות הגיעו אצלו עם הגיל ועם הנינוחות. "אתה קולט שאתה חי במקום הכי קול בעולם, עם אי-פורמלית שפעם שנאתי והיום אני מת עליה, כמו כל הישראלים שמנהלים יחסים אמביוולנטיים עם הישראליות", אומר בן שמחון, 52. "מצד אחד אתה רוצה שלא יקללו ושיעמדו יפה בתור; מצד שני אתה מבין שנוצר כאן בליל חמוד של נעלי ים וחוסר פורמליות, שבה אתה מדבר עם הברמן שהיה איתך בצבא.

"זו ישראליות, ובעיניי היא מקסימה. בכל פעם שבא אליי אורח מחו"ל, הלסת שלו נשמטת מהווייב שיש כאן, ולכן אני סבור שהבתים צריכים להמשיך אותו ולהיות דומים לנו. חלק מהבגרות הייתה ההבנה של המקום, של הזהות שלי כישראלי ותל אביבי ופיצוח ההוויה של שהות במקום הזה. לכן אין לי שום כוונה להפוך את כל הבתים למאופקים או שוודיים. בעיניי זה מביך".

בן שמחון מנמיך את הסלון ואת פינת האוכל, ובכך למעשה יוצר מהבית מקשה אחת, פותר את האנושיות ומאפשר קרבה, מגע וכן, גם אפשרות להניח רגליים למעלה, על השולחן או על הספה, כמו שאנחנו הישראלים אוהבים ולא מתביישים. "הכמיהה לביחד ולאינטימיות היא אוניברסלית, אבל אצלנו כישראלים היא קצת יותר מוקצנת. כשחבורה יושבת בסלון וחלק אחר נשאר בפינת האוכל, כל מה שצריך זה לסובב את הכיסא הנמוך בחמישה ס"מ, ולהרגיש חלק מהמסיבה", הוא מנמק.

מימין: ספה עם מושבים בכיוונים שונים. אדריכלות: ערן בינדרמן (צילום: עודד סמדר) | ספה במנח מיוחד (צילום: איתי בנית. לחצו להגדלה)

העיקרון של ספה ומולה שתי כורסאות, שאנו כה מורגלים אליו בתכנון הסלון, לא מדבר אליו. "זה יכול להתאים למרפאת שיניים אבל לא לבית. אני לא יושב ומדבר ככה, אלא מנסה למצוא מנחים טבעיים שלפיהם אנחנו מתנהלים. קצת יותר קרוב, כמו בכורסאות חמודות בבית קפה שבא לנו להתיישב עליהן, או למשל כשאחד יושב והשני שוכב ונינוח".

רק לאחר כל אלה הוא מתפנה לעיצוב כפעולה הבאה בשרשרת הפעולות שלו. "יפה או לא יפה" נמצא אחרון ברשימה, והיא הדרך שלו לתפוס את העין. הוא לא יתאים את עצמו לאופנה האחרונה, למרות שהוא ער לה ומושפע ממנה באופן טבעי. "בעיניי זה חטא לדבר על אופנה. טרנדים ימותו עוד שנה, ומה שיישאר הוא הנדסת האנוש ובה אני מטפל. אני עובד עם נפה גדולה שמסננת עבורי את מה שלדעתי הוא בר חלוף". לכך מצטרפים גם חומרים טבעיים, "עם נשמה", כפי שהוא מכנה אותם, שמרכיבים את ה-DNA המקומי: עור קלוע, עור אוכף מרמת הגולן, עץ בהיר או ראטן, שמתאים לישראליות בזכות האווריריות והשקיפות שלו.

כיסא עור קלוע (צילום: איתי בנית)

אקססוריז בנונשלנטיות

סיבוב באולם התצוגה מבהיר מדוע אריק בן שמחון מחלק את עולם עיצוב הרהיטים לחנויות זולות וחנויות עם תוכן. ספה נמכרת אצלו בטווח של 24,000-14,000 שקל, שולחן אוכל ב-26,000-12,000 שקל, וכיסא עור קלוע ב-1,800 שקל; כורסה מתחילה ב-6,000 שקל, ויכולה להגיע ל-12,000 שקל, ושידת מגירות עץ מתומחרת ב-8,000 שקל.

"כשאני מתיישב לעצב, אני לא מכוון לפלח כלכלי מסוים, אלא למי שאוהב את התוכן שאני עושה. אני לא הכי זול, אבל גם לא כל כך יקר. אני רואה מי קונה אצלי: בחור שגר בפלורנטין, זוגות צעירים ועוד. העולם שלנו השתנה, והיום אתה יכול לשבוע ב-20 שקל, אבל מדי פעם יכול להרשות לעצמך לאכול משהו קצת שונה אצל השף אייל שני".

החנות מלאה באקססוריז שמונחים בנונשלנטיות על השולחנות, המכתבות והמיטות. קופסת שש בש שיצר היא הניסיון שלו לא להחביא את המשחק בארון סגור אלא להשאיר אותו בחוץ, בדיוק כפי שהיה רוצה לראות ילדים על הספה. "ככה אנחנו חיים ומדברים, ולכן הספה שלי מתחילה במנח של מיטת שיזוף ומסתיימת בזולה של בדואים, או שיש בה מקום להניח את הספר ואת כוס הקפה שרוצים לשתות תוך כדי קריאה.

"הוויז'ן שלי הוא בית שעובד טוב יותר. אני לא טוען שהרהיטים שלי הכי יפים, אבל אני מאמין בשאלה שצריכה להישאל: איך החפצים משרתים את האינטימיות והנוחות שלנו. זה מבחינתי הגביע הקדוש". ולכל אחד ואחד מהחפצים נלווה כתב היד הייחודי, קצת יותר קולי ונינוח, מדבר אופנה אבל בעיקר קלאסי ומחובר למקום.


kohlery@gmail.com
טוב לדעת
נגישות