Search magnifier

חיפוש

עכשיו קל ונוח יותר למצוא כל כתבה ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

בא לעשות שמח

גילי אונגר, מעצב ומלביש בתים מהבולטים והצבעוניים בסצנה המקומית, מתייחס לעבודותיו כאל יצירות אמנות, דוהר קדימה מצויד במניפת צבעים ססגונית ומתרגש מפשטות היופי בעולם. החוויה העיצובית שהוא יוצר, עם מנות נדיבות של תעוזה, הומור ועליזות, מגיעות דווקא ממקום מפתיע

לימור קלר (צילומים: שירן כרמל) Designer יולי 2019
צילום: שירן כרמל
גילי אונגר (עיצוב סט צילום: שי אליעזר צבי הללויה. צולם ב'בנג'מין מור צבעים')

"היי, גילי אונגר? יתאים לך להתראיין לגיליון הקיץ שלנו?"

"למה לא, בכיף… נארגן יום צילום נחמד ותבואי גם".

וכשגילי אונגר קורא לך, גם אייל גולן ירצה לבוא. להצטרף לסט הצילומים של אונגר, אחד המעצבים ומלבישי הבתים הצבעוניים, הססגוניים והעסוקים בסצנה הישראלית, זה אומר להיות זבוב על הקיר בשלושה סטים שונים, בזמן שהצוות המקיף אותו לא נח עד שיוצא עשן לבן מהרקע המדוד, הזווית המדויקת וכמובן, הפריים הנכון.

המקום שנבחר לצילום, כמו החללים שהוא מעצב, מלא בצבע, אלא שהפעם נוסף בו טוויסט של סדנת עבודה, ואונגר, דיווה במונחים לוקליים, הוא זה שמתמסר למצלמה ולא הבית על חפצי האמנות שבו, ומשמש כחומר ביד היוצר. "בשלב צילום העבודות שלי אני מעדיף שצלם אחר ייתן את הפרשנות שלו ויספר עם העין שלו סיפור על החלל שלי, בלעדיי. מבחינתי, הצלם הוא הבמאי".

אי אפשר להתעלם מהחללים שאונגר מעצב. הבתים מעוררי השראה, מלאי צבע ועוצמה, מערבבים תקופות וסגנונות, שווקים עם חנויות, זוטות לצד אמנויות, ומוליכים את הצופה בהם בדרך שמעטים הולכים בה, ודאי במקום כמו ישראל. כמו תמיד, יש מי שנעתקת נשימתו ויש מי שסולד מהמראה. "אני זוכר רק את התגובות הרעות. אנשים כותבים שהם יכולים לקבל מהעיצובים שלי התקף אפילפסיה, שיש להם צניחת לחץ דם או סחרחורת. פעם אמר לי נהג מונית 'אני אוהב שמקללים אותי, כי זה בא מהלב'. את הדברים הטובים אתן לאחרים לומר".

צילום: שירן כרמל

דירת גן בנווה צדק תל אביב, עם אלמנטים אתניים ים תיכוניים ופריטי עיצוב מהארץ ומהעולם

אם יש מילה שיכולה לבטא את סגנון הבתים שהוא מעצב, זוהי העליזות, אלא שאונגר מגלה שהמקום ממנו הוא יוצא ליצירה, שונה לגמרי: "אנשים חושבים שהעבודות שלי שמחות, אבל לא יודעים שהמקור לכך הוא הרבה עצב. אני רואה את החיים בריאליזם אכזרי, וכמו אישה שמתאפרת, אני מנסה להסוות. צבע הוא ביטוי של רגש בשבילי, וכנראה יש בי סערת רגשות גדולה בפנים, שאני מוציא החוצה ובכך מטשטש את ה'אני'. בגלל המלנכוליה שממנה אני יוצא, אני רוצה לעשות שמח ולהכניס את זה לבית".

הצלחת לבלבל. אז מי זה גילי אונגר?

"מישהו שרוצה נורא שיאהבו אותו, והדרך שלו לקבל אהבה היא דרך היצירה שלו".

יחד עם זאת, אונגר רוצה שיאהבו אותו כמו שהוא, ולכן סבור שאין בסגנון שלו שום סממן של חנופה. "יש טביעת אצבע או שפה שבה אני מעצב, אבל אני לא עושה אותה במודע. עם השנים אני מתפתח ביצירתיות שלי ומהדק את העבודה שלי. מאחר שיש לי רקע באמנות ולא בעיצוב, אני מתייחס לבתים שאני מעצב ומלביש כמו אל יצירת אמנות, הן בטוטליות והן ביכולת לבטא את עצמי או להגיד משהו על מי שגר בבית, ללא אמירות גורפות אבל עם הומור".

צילום: שירן כרמל

בית בבנימינה לזוג מעולם ההייטק והמשפט ולארבעה ילדים

להשיג תוצאה הרמונית

השנה הוא מציין עשור להיותו מעצב. הוא בן 45, גדל בנהריה כבן לאימא גרושה מגיל 28 עם שלושה ילדים, מגדיר את דמותו כגיי, ססגוני, בטוח בעצמו, מעולה במה שהוא עושה, כובש, חצוף, מעז, לא מתבייש ומשיג את מה שהוא רוצה. אלא שמבחינתו מדובר באלטר אגו של גילי, בעוד גילי האמיתי הוא אדם אחר, מתבודד, כזה שלא צריך הרבה אנשים סביבו ויכול להיות בבית שעות ואפילו ימים, צופה בסרטים דוקומנטריים, מסתפק בשלושת חבריו הטובים איתם הוא בעיקר מדבר בטלפון. "בחיים האישיים שלי אין לי ביטחון כזה, והדימוי העצמי שלי לא מאוד גבוה. הלוואי שהיה סוג של איזון בין השניים, אבל אני מתנחם בכך שככל שאני מתבגר, זה נהיה טוב יותר".

במשך כמעט 20 שנה היה במקום סגור ומציק, לא ידע לדבר על העדפותיו המיניות. "הומואיות של תחילת שנות ה-90 היא לא נינוחה ומקבלת כמו היום. המון שנים לא ידעתי לדבר על זה, חייתי כמו אדם בבועה עד גיל 23. היום אני יודע מי אני, אני נאמן לעצמי בתחושות כלפי מה עושה לי טוב ומה רע, בעיצוב וביצירה, במה שאני מלמד ומעביר לתלמידים שלי, בדרישות שלי כלפי עצמי וכלפי אחרים. אני לא מוכן יותר להיות שקוף. חשוב לי להיות נוכח ולהביע את היצירה שלי, שגם היא תהיה נוכחת. והיא נוכחת".

אמנות, שטיחים ופרחים אמיתיים הם חלק בלתי נפרד מהעיצובים שלו, "ותמיד עם שיק", הוא מוסיף. את סגנון העיצוב שלו הוא מגדיר כ"פשוט, יפה ואקלקטי", ולמרבה ההפתעה לא כולל בתוכו שום הגדרה של צבע. "צבע יוצא לי טבעי, הוא ב-DNA שלי, ולכן אני לא מדבר עליו ולא עושה ממנו עניין. אני אפילו לא רואה חשיבות להכניס אותו לחיים, ועושה את זה כי אני פשוט לא יודע אחרת. אני רואה את העליבות של ההתנהלות בעולם, את השנאה, את צרות העין, הציניות וחוסר ההוגנות, ואומר לעצמי – מה נשאר לנו אם לא להשתעשע בצבע".

צילום: שירן כרמל

מימין: סגנון בוהמייני חם ושידות אר-דקו. יחידת הורים בדירת גן בהרצליה | צבע, טקסטיל, שכיות חמדה ופרטי וינטג' בטריפלקס בהרצליה

בזמן שרוב האנשים בוחרים סקלת צבעים מתונה ולרוב בהירה לבתים, למכוניות, לבגדים ולכל שאר מרכיבי החיים, נזהרים מביטוי של מאוויים כמוסים מחשש שיימאסו או לא יתקבלו על ידי אחרים, דוהר אונגר עם מניפת הצבע שלו למחוזות בועטים, רחוקים ממונוכרומטיות. הוא מקבץ תרבויות שונות ועבודות מכל העולם, ורואה בכך את תמצית הישראליות. "סצנת העיצוב הישראלית התפתחה, אבל אנחנו עדיין לא במקום שצבע הוא נחלת הכלל. אין לנו מסורת של צבע ואנחנו עדיין במקום שמטמיע ומסתגל, מדבר על צבע והופך אותו ממשהו אקסצנטרי, שונה, מוגזם ומועצם, למשהו שבשגרה", הוא מסביר.

את הלהטוט הצבעוני שלו הוא מתחיל ממקום של שליטה והבנה ועובד עם צבעים משלימים. "אני לא משפריץ צבע ולא מקיא אותו. חשוב לי להשיג תוצאה הרמונית. כבוגר אמנות מבצלאל, וכמי שמגיע מתחום הצילום והתחנך על חשיבה של אמן, יש לי חופש גדול ומתוכו אני מוצא את הגבולות שלי. מבחינתי הכל מותר, כל הצבעים והחומרים, התקופות והסגנונות לגיטימיים, ומתוך כך אני מחליט מתי לעצור. כמו שצייר מחליט שהציור הסתיים".

יחד עם זאת, הוא מקפיד להשאיר ללקוחותיו טעם של עוד, "בדיוק כמו שמנה טובה משאירה טעם של עוד", הוא בוחר לצטט את השפית רותי ברודו. "אני לא רוצה שייצאו מפוצצים, שיחושו שהם גרים בדבר מוכן, אלא שימשיכו לקנות שכיות חמדה לבית ודברים שהם אוהבים. סביבה ביתית משתנה, חיה ונושמת, מקבלת עוד פטינה ועוד שכבות של מי שגר בה. אני נותן את הספוג, כדי שהם יוסיפו עליו".

צילום: שירן כרמל

טפט עם דמויות מונגוליות בדירת פאשניסטה בפארק צמרת תל אביב

יש מקום לאופי של הלקוח במסה צבעונית או בריבוי אמנות?

"זה הטעם של שנינו, רק שאני מייצר עבורו סדר. הלקוחות שותפים מלאים לתהליך, וחשוב לי שתהיה להם כימיה עם האמנות, כמו שהם אוהבים בגד מסוים. אני מסביר מה עומד מאחורי בחירה של כל חפץ בחלל, וכשיש להסבר עוגן, אקדמי או לא, הם מבינים ומשתכנעים. אני לא מעמיס מיד, אלא עובד בשלבים, בהדרגה. מתחיל ברצפה, במטבח, בצבע כללי של קירות ובדלתות, ואחרי חודש-חודשיים, כשהלקוחות סומכים עליי, הם יותר משוחררים להמשיך. תפקידי כמעצב הוא ליצור הרמוניה ולא לשפוט, להביא פן מקצועי שמאיר את החלל מנקודת מבט אחרת. אם הלקוח לא פתוח, אין לי עניין לקחת ממנו סתם כסף. אני רוצה שינצל את הידע שלי ויסחט אותו עד תום”.

נשמע כמו משימה קשה.

"המשימה הכי קשה היא לא לעצב אלא לזהות מי עומד מולך, לגרום לו להאמין לי שאני רוצה בטובתו, שאני יודע מה אני עושה ומנווט את הספינה לטובתו. אני צריך להקשיב למה שלא נאמר, להיות עם סנסור שקולט כל הזמן מה קורה ולא לחטוא. להתאים את עצמי לאדם שעומד מולי, לערסל אותו. עם כל לקוח אני לומד על עצמי וסבור שכל יוצר באשר הוא, שעובד עם אנשים, חייב טיפול פסיכולוגי כדי להיות מדויק יותר.

"כי בסופו של יום כיסא הוא כיסא, ואת הלקוח לא מעניין אם הכיסא משוק הפשפשים או שפיליפ סטארק עיצב אותו. מה שיישאר לו הוא חוויית העיצוב ואיך היא התממשה בצורה הטובה ביותר אחרי שלקח משכנתה וחופש מהעבודה, כמה נעימה או מלחיצה היא הייתה. אני חייב להיות המפיק של החוויה, אבטחת האיכות מול הספקים, ולעולם אהיה בצד שלהם, בדיוק כפי שהייתי עושה אם זו הייתה אימא שלי".

זה החלק הכי קשה בעבודה שלך?

"כן, מערכות היחסים, אבל גם לחשוב שאתה לא מספיק טוב, לא מספיק יצירתי, קשוב ורגיש".

ומה החלק הכי טוב?

"התהליך שאתה עובר עם הלקוח, תוך כדי לומד עליו ועל עצמך ונהיה בן אדם טוב יותר. בכל פעם אתה צריך לעבוד עם מישהו אחר, מתרבות אחרת ועם היסטוריה משלו. אתה צריך לתת לכולם אותו שירות ובדרך זו לומד על העולם ועל עצמך. קורין אלאל שרה 'תן לי קצת ממך'. אני מרגיש שזה מה שאני משאיר לאנשים בתהליך".

אתה מרגיש שאתה במקום הנכון לך?

"אני מרגיש שאני חי את החלום. יש לי הזכות לעסוק במשהו שאני אוהב. אם אחשוב שאני במקום הנכון, אפסיק להתפתח וליצור וזה יהיה אסון גדול עבורי. המקום הנכון הוא לא רק משולב יצירה. זה גם בחיים האישיים שלי כבן אדם, במערכות יחסים עם חברים, משפחה, קולגות, לקוחות ועוד. היום יותר טוב לי מהזמן שהייתי צעיר ומבולבל. אני יודע קצת יותר מי בעד מי, אבל הדרך עוד ארוכה. יש לי עוד חזון למותג שבניתי במשך עשור".

צילום: שירן כרמל

ממ"ד צר בבית במודיעין

פיצוח ה-DNA של אונגר

לאחרונה סיים אונגר את המחזור העשירי של הסדנה לעיצוב והלבשת הבית שהוא מעביר לתלמידיו. "הרבה פונים אליי, גם בוגרי בתי ספר לעיצוב פנים, ורוצים להיות שוליה. מאחר שאני לא תוצר של בתי הספר האלה, אני לא יודע מה מלמדים ואיך חושבים שם, לכן פיתחתי את הדרך שלי ואני ממשיך ללמוד דרכם.

"יש לי חזון לבית עיצוב של גילי אונגר, מקום מדהים שבו אלמד לא בכיתה עם פלורסנטים, אלא בסלון גדול מלא ספות וכורסאות ועל הקירות תוצג אמנות של ישראלים, שיקבלו עליה כסף בלי שאגזור עליהם קופון. יהיה מעצב אין-האוס שיעזור לי להתפתח לתחום המלונות ויהיו מעצבי מוצר ישראלים שיפצחו את ה-DNA שבו אני מעצב בתים, וכך נוכל לפתח קולקציות, מכיסא ועד ספה, שאוכל לייצא לחו"ל ולהפיץ את השפה שלי. אני מאמין שזה השלב הבא ובשביל זה אני צריך משקיע".

איזו בשורה אתה מביא בעיצובים שלך?

"אני מכניס את האדם לפרופורציות, מביא תעוזה, הומור ופאן. אין יקום מקביל, אלא אנחנו חיים כאן ועכשיו, ואם אתם חוששים ממה יגידו, לא תעשו ולא תתקדמו. אני לא עושה היסטריה מהחומר, אלא מקליל את הגישה לחפצים, שבעיניי הם בסופו של דבר סמרטוטים, לא משנה כמה הם עלו, את הגישה לצבע, לבד או לטקסטורה. אני מראה ללקוחות שהדברים נעשים כלאחר יד, ללא סקיצות, ללא דוגמאות וללא הדמיות. הכל בראש שלי".

אונגר פעיל ברשתות החברתיות, וכל פרויקט שהוא מסיים זוכה למאות תגובות מאנשי מקצוע, מעצבים וחובבים. מוזר לו לשמוע שהוא מהווה השראה לאחרים. "זה מחמיא, אבל ביומיום אני פועל בתוך העולם שלי מול הלקוחות, עסוק ביצירה ולא מסתכל ימינה ושמאלה או מקשיב למה אנשים חושבים".

צילום: שירן כרמל

שמירת מתח בין מינימליזם לקישוטיות בדירה במגדל מגורים

ממי אתה שואב השראה?

"מאימא שלי ומסבתא שלי, נשים חזקות, חכמות ועצמאיות, שעברו חיים לא קלים, ויחד עם זאת שמרו על אסתטיקה, ערכים וחינוך. בתחום היצירה ההשראה שלי מגיעה ממעצב האופנה האנגלי אלכסנדר מקווין, ממעצב האופנה קארל לגרפלד שהיה גם צלם, מהצלם האמריקאי ריצ'רד אבדון, מאמן הפופ ארט האמריקאי אנדי וורהול, ומהצלם האמריקאי רוברט מייפלת'ורפ. החיים עצמם הם עולם התוכן שמנהל אותי ביומיום, העולם הפנימי שלי עם הדמיונות והמחשבות. לעולם לא אפתח פינטרסט, שהיא פורנוגרפיה מבחינתי. השראה אמיתית היא שיחה, זוג עגילים על אישה, מופע מחול, ללכת ברחוב, להסתכל על חלון ולדמיין מי גר שם לפי האהיל, כל דבר אחר חוץ מהדבר עצמו".

מה מרגש אותך?

"הפשטות שביופי בעולם. הפרחים, העצים, העננים. מה שבורא עולם עשה ואנשים לא מעריכים. אני אוהב את התל אביביות, את הישראליות, ואני מאוד ציוני. אם ייתנו לי לבחור בין להיות עשיר או להיות גרגיר בסצנת העיצוב של ישראל, אני מעדיף את האופציה השנייה. המדינה הצעירה שלנו מהממת, היא בהתהוות, וכולנו חלק מזה, כל אחד בתחומו".

מה אתה חושב על הפרויקטים שלך?

"כשאני מסיים פרויקט ומסתכל עליו בפרספקטיבה, אני שואל את עצמי 'מה, את זה אני עשיתי?'".


kohlery@gmail.com
טוב לדעת