Search magnifier

חיפוש

(חדש: מצדיעים לכל מה שישראלי! מגזין 'תוצרת הארץ'* יוצא לדרך, עשיר בכתבות מכל תחומי העשייה הישראלית בהווה ולקראת העתיד. יופץ לקראת יום העצמאות ה-71. לפרטים ולהשתתפות: 03-5121188 (*תוכן שיווקי עכשיו קל ונוח יותר למצוא את הכתבה שלכם ברוכים הבאים לאתר אקסטרה המחודש - עדכני ומגוון בשפע כתבות ומאמרים מקצועיים

פורצת את כל תקרות הזכוכית

לאחר שהייתה האישה הראשונה ששירתה כסמג"ד בגדוד חי"ר גבולות, תיכנס בקרוב רס"ן דנה בן עזרא לתפקיד המג"דית הראשונה של גדוד האיסוף הקרבי יחמ"מ 869. הזדמנות לשוחח איתה על קידום נשים בצבא, על הדרך המקצועית שעברה, על האישה שאיתה ועל התקרית הקשה במוצב נצרים

דנה בן-עזרא
צילום: דו"צ

המינוי לתפקיד מג"ד: "בימים אלה אני חניכה בפו"ם (המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה), במסלול הכשרה למג"דים. בקיץ הקרוב אני צפויה להיכנס לתפקיד מפקדת גדוד יחמ"מ (יחידת מודיעין מטרות) 869 ואהפוך לאישה הראשונה המפקדת על גדוד זה. מדובר בגדוד המורכב מפלוגות של תצפיתניות (בקריות איסוף), היושבות בחמ"לים, ומלוחמי היחמ"מ הפועלים בשטח, כאשר היסטורית פיקדו עליו עד כה גברים לוחמים. במסגרת תפקידי אהיה אחראית על מאות חיילים, החל מרגע קליטתם ביחידה בתום טירונות ואימון מתקדם בבסיס ההדרכה של חיל האיסוף הקרבי".

חשיבות עבודתן של התצפיתניות: "תצפיתניות עושות את התפקיד הכי משמעותי שאפשר לעשות בצה"ל לבנות שאינן לוחמות. הן יושבות על העורק המרכזי של הגנת הגבולות ומשמשות כ'עיניים' של הכוחות. מדי שנה יש מאות אירועים שבהם תצפיתניות מצילות חיים בצורה ישירה. אני לא חושבת שהן מקבלות את הכבוד הראוי להן ובהחלט יש במה להתגאות".

תחילת דרכי המקצועית: "גדלתי עם אמא ששירתה 24 שנים בצה"ל כנגדת לוגיסטיקה בעוצבת הגליל ומגיל חמש ידעתי שאני רוצה להיות קצינה בצבא. בינואר 2003 התגייסתי לצה"ל. התחלתי כתצפיתנית בעזה בימים שלפני ההתנתקות והתקדמתי לתפקיד מפקדת עמדה".

התקרית במוצב נצרים: "בסוף אוקטובר 2003 חדר מחבל למוצב בנצרים בו שירתתי והחל במסע הרג, בדגש על מגורי הבנות, באירוע שבו נהרגו שתי חיילות ולוחם. ב-04:00 לפנות בוקר שמעתי את הירי לראשונה. באותו לילה הייתי בעמדה עם חברתי, שרית שניאור ז"ל, ועשר דקות קודם אמרתי לה לעלות למגורים ולהביא לנו משהו לשתות. ואז הגיע הירי.

"בתקופה ההיא ירי בנצרים לא היה דבר חריג, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו לא תקין. א' משום שהירי שנשמע היה מאוד קרוב ו-ב' מאחר וזיהיתי את צליל היריות כקלצ'ניקוב, שלא היה בשימוש כוחותינו. עליתי בקשר ושאלתי מי מבצע את הירי, אבל אף אחד לא ענה. שמעתי עוד צרור. בדיעבד התברר שהוא נכנס למגורים ושרית נפגעה. זמן קצר אחר כך זיהיתי בתצפית את המחבל יוצא מהמוצב, כיוונתי לעברו ירי של טנק והטנק סגר את האירוע".

ההתמודדות: "זה אירוע מכונן בחיים שלי, בכל היבט שנסתכל. לטוב ולרע, אני אדם אחר לגמרי מאז. פיתחתי ראייה מאוד דיכוטומית, אני לא שומרת שום דבר בבטן. החשש שדבר כזה יכול שוב לחזור זרק אותי למקום של מקצועיות חסרת פשרות. כל מה שיכול להיות תלוי בי, תלוי בי. אני לא משאירה שום דבר ליד המקרה".

השחרור והתקופה הקצרה באזרחות: "זמן קצר אחרי האירוע יצאתי לקורס קצינים, אבל לא נקלטתי עקב נסיבות רפואיות. חזרתי לתפקידי מ"כית וסמלת מחלקה בביסלמ"ש (בית הספר למודיעין שדה) שפעל אז בדרום הארץ ובינואר 2005 השתחררתי כמו יתר בנות המחזור שלי. הייתי שנתיים ושמונה חודשים מחוץ לצבא. טיילתי בחו"ל, בהודו ובנפאל, עבדתי. עד שהבנתי שהמקום שלי בצה"ל".

סגירת מעגל ברצועת עזה

החזרה לצה"ל: "במידה רבה, מה שהחזיר אותי לצבא זה מה שמשאיר אותי שם היום. בסוף זו פלטפורמה מאתגרת שמאפשרת לאנשים צעירים לשנות סדרי עולם ולשאת באחריות שבאזרחות מגיעים אליה רק בגיל 50 ומעלה, אם בכלל. לצורך העניין, אני היום בת 34, תיכף 35, ובעוד כמה חודשים אהיה המפקדת הטוטאלית של מאות אנשים, כשאין שום רובד בחיים שלהם שלא אהיה אחראית עליו – מהמיטה שהם ישנים בה בלילה ועד הכדור שהם יורים לעבר האויב. זה אתגר כמעט הזוי באיזשהו אופן, שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם. אין באזרחות אף מקום שאני, דנה בן עזרא, יכולה להשפיע בעוצמות כאלה. במקומות מסוימים, האירוע בנצרים רק חידד את ההבנה הזו".

קצונה בגיל 24: "הייתי נגדת שנה וחצי בביסלמ"ש ובגיל 24 יצאתי לקורס קצינים. זה היה קשוח. כל הקצינות ששירתו איתי בבה"ד 1 היו צעירות ממני בכמה שנים טובות, אפילו המ"פ היה רק בן 22".

במעלה התפקידים והדרגות: "אחרי הקורס סגרתי מעגל כשחזרתי לרצועת עזה והייתי מ"מ ובהמשך סמ"פ בגדוד איסוף. משם יצאתי לקורס מפקדי פלוגות (מ"פ) ופיקדתי על פלוגת לוחמות איסוף. לאחר מכן הגעתי לראשונה ל-869, שם פיקדתי על פלוגה של לוחמים ותצפיתניות בגזרת הר דב. לאחר הפסקת לימודים חזרתי לגדוד כקצינת אג"ם ומשם קודמתי לסמג"דית (סגנית מפקד גדוד) חי"ר גבולות הראשונה בצה"ל, בגדוד מעורב שפעל באזור הבקעה. עכשיו אני בפו"ם ויש לי קצת זמן לחיות, עד שאכנס לתפקיד מפקדת הגדוד".

כוח נשי בשולחן הדיונים

קידום נשים בצה"ל: "אני לא אוהבת את הסיומת 'ית' שמוסיפים למילה מג"ד. אני באה להיות מג"ד, תפקיד עם אתגרים רבים, ללא קשר אם אתה גבר או אישה. הצבא הוא ראי לחברה הישראלית. אתה לא מגייס שכירי חרב, אתה מגייס אנשים שהם כל העם. וכמו שבחברה אתה רואה שככל שעוברות השנים יש נשים שמעריכות את עצמן יותר, או מעמידות עצמן בנקודות שהן נקודות מפתח, ככה זה משתקף גם בצבא.

"אני חושבת שהשינוי הזה מבורך. הצבא כגוף שהוא רק של גברים עבר מהעולם, לטובת תפיסה של מיצוי יכולותיו של אדם כאדם. יש לזה גם פלוס אדיר סביב שולחן הדיונים. נשים עובדות יותר מהרגש והן מביאות שיח אחר, אני מאמינה שרגש זה כוח ולא חולשה. בדיונים שבהם משתתפות נשים יש נטייה להרחיב את היריעה, לא להיות מקובעים. צוות עבודה מעורב הוא בהכרח טוב יותר, כי נשים מביאות את החוזקות שלהן, שעד לאחרונה לא זכו להישמע".

אישה ראשונה בתפקיד: "מעולם לא ביקשתי הנחות בגלל המגדר שלי. כשהתמודדתי לתפקידים, אמרתי למפקדים: 'תשפטו אותי לפי מה שעשיתי, לפי הסוציומטרי שלי, לפי חוות דעת המפקדים. לא לפי זה שאני גבר או אישה'. בימים אלה, כשאני מראיינת סמג"דים שישרתו תחתיי, אני מפעילה את אותו מערך שיקולים".

הפתיחות של צה"ל לקהילה הגאה: "אני נשואה לאישה. צה"ל הוא הגוף היחיד בכל המדינה שבו לקח לי זמן שיא של 4 שניות (!) לרשום את אשתי ליאור כמוטבת שלי, אם חס וחלילה קורה לי משהו. לשם השוואה, בביטוח הלאומי נדרשו שמונה חודשים של בדיקות ותשאולים עד שהכירו בנו. הצבא הוא ארגון עצום, שינויים לוקחים זמן, אבל בניגוד לסטיגמות השינויים האלה מחלחלים בכל התחומים והצבא עושה את זה בענק – בין אם בגיוס של נשים לוחמות, שרק החל באופן פורמלי בתקופת שירותי הראשונה וכיום עומד על מספר מטורף של 5,000 לוחמות, ובין אם מציאת מסגרת מכובדת עבור כולם, כולל כולם: בנים, בנות, טרנסים ואוכלוסיות אחרות שבעבר נחשבו 'מחוץ לנורמה' ".

הזוגיות עם ליאור: "ליאור היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הכרנו לפני שלוש שנים, כשיצאתי מטעם הצבא ללימודים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ומאז אנחנו יחד. לפני שנה וחצי טסנו לניו-יורק כדי להתחתן והיום אנחנו גרות במושב בית יצחק. לא תמיד קל להתנהל 'בשלט רחוק', אבל אנחנו מקפידות למצוא זמן לדבר מדי יום והמעורבות האחת בחיים של השנייה היא גדולה. בתקופות קשות, כשסגרתי שבתות בבסיס, ליאור הגיעה לכל מקום שבו הייתי ונשארה איתי. יש לה קשר מדהים עם ההורים שלי, ואם הם רוצים לדרוש בשלומי הרבה פעמים הם מתקשרים קודם כל אליה כי הם יודעים שאני מאוד עסוקה".

עם הפנים לעתיד

רגע מרגש: "היה מתח גדול סביב השאלה אם אתקדם לתפקיד מג"ד. יש סביבי קצינים ראויים ומצוינים והתחרות הייתה קשה. כשהודיעו לי שמוניתי הרגשתי על גג העולם. זה היה מסוג הרגעים שגורמים לכל הקשים בדרך להשתלם".

רגע קשה: "השירות הוא לא תמיד פשוט, ואתה צריך מקום להתפרק, בייחוד כשאתה עושה את זה 14 שנה. לשמחתי אני תמיד מוצאת את המקומות האלה שבהם אני משחררת ואוספת את עצמי מחדש, בייחוד כשאני עם אשתי, או כשאני הולכת לים".

תוכניות לעתיד: "אני מרגישה שזו זכות גדולה להיות איפה שאני נמצאת ויש עוד הרבה דברים שמעניין אותי לעסוק בהם ב'צה"ל הגדול' מחוץ למסגרות שבהן שירתתי, דוגמת אגף המבצעים, או בקשרי החוץ של הצבא. גם בעתיד, כשפרק הצבא יסתיים, אני תמיד ארצה להיות במקום שבו אוכל להשפיע על מדינת ישראל, אולי אפילו בפוליטיקה. אבל עוד יגיע הזמן לזה, זה עוד רחוק".

שם ומשפחה: דנה בן-עזרא.

גיל ומצב משפחה: 34, נשואה.

דרגה: רס"ן.

תפקיד: מיועדת לתפקיד מג"ד גדוד יחמ"ם 869.

תפקידים קודמים: סמג"ד בגדוד מעורב באזור הבקעה, קצינת אג"ם של גדוד איסוף קרבי, מ"פ בפלוגת לוחמים ותצפיתניות בגזרת הר דב, מ"פ לוחמות איסוף, מ"מ וסמ"פ בגדוד איסוף, חיילת ונגדת בביה"ס למודיעין שדה.

השכלה: תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.

משהו אישי: "עד הצבא הייתי שחקנית כדורגל מקצועית ומבחינתי עד היום כדורגל זה החיים, כמובן אחרי אשתי ליאור. בבסיס כולם יודעים שיש 'נוהל ברצלונה': אם יש משחק כלשהו, לא משנה ליגת אלופות, גביע או משחק ידידות, לא מציקים לדנה – אלא אם זה עניין של חיים או מוות".

טוב לדעת