Search magnifier

חיפוש

ברוכים הבאים לאתר אקסטרה - עדכני, מגוון ועשיר בכתבות ובמאמרים מקצועיים בשלל תחומים

בין הפופ-ארט לריאלי

לעבודותיו אין סימן היכר, אבל הצייר נמרוד רון אוהב את הניגוד שבין הצבעוני לבין האפור, ומביא אותו לידי ביטוי בציוריו שפופ-ארט וריאליזם, אבסטרקט ופורטרטים, כבר זיכו אותו בהכרה בינלאומית

לימור קלר (צילומים: מאיר כהן) Designer דצמבר 2019
צילום: מאיר כהן
ציונות, תיאודור הרצל

צילום: מאיר כהן

נמרוד רון

כרטיס ביקור // נמרוד רון (29), מתגורר בתל אביב, יזם שעזב את עסקי הסטארט-אפ והפיננסים וגילה את עולם הציור. בוגר לימודי תואר ראשון במשפטים ותואר שני במינהל עסקים, שיום אחד, לפני שלוש שנים, החליט לחזור לתחביב ילדותו והתאהב בו מחדש.

"מצאתי מקום שבו אני יכול לצאת מחומריות ומכל מה שמעורב בו כסף, ולהשקיע שעות בחומר. אם הייתי צריך לבחור מחדש מה ללמוד, זה היה ללא ספק משהו שאני יותר אוהב ולא מה שמצופה ממני – עיצוב תעשייתי או תקשורת חזותית".

על קו הגמר // "בשנה האחרונה התכוננתי לתערוכת סולו בגלריה בטקסס, ארצות הברית. הוזמנתי על ידי ה-Jewish National Fund לדבר על ציונות בעיני הדור החדש בפני אנשי עסקים בולטים בתעשייה, כמו פעילי נפט ושחקני NBA. הכנתי ציור עם דמותו של הרצל, שבו עץ גדול וצבעוני, וההכנסות ממכירתו היו תרומה ל-JNF. הוא נמכר ב-6,000 דולר לבעלים של מסלול "פורמולה 1" בטקסס, ולמחרת לתערוכה בגלריה הגיעו כמה מאות אנשים. שבעה ציורים מתוך העשרה שהוצגו – נקנו".

חומר // "אני עובד בעיקר עם אקרילי על קנבס, אבל מנסה טכניקות חדשות כל הזמן. העבודות שלי נעות בין פופ-ארט וריאליסטיקה, אבסטרקט ופורטרטים. עוד אין לי סימן היכר, אבל אני אוהב את הניגודיות בין האפור לבין צבע, וזה מתבטא בציורים שלי".

צילום: מאיר כהן

מימין: חוסר שלמות, אלברט איינשטיין | לנער את העולם, מהטמה גנדי

עבודה בולטת // "פורטרט של אלברט איינשטיין, שהשאלתי למוזיאון לאמנות מקראית בדאלאס, הוצג לצד אוסף 'עשרה פורטרטים של יהודים מהמאה ה-20' של אמן הפופ-ארט האמריקאי אנדי וורהול. כשהגעתי לשם לפני כחודש וראיתי אותו מוצג, זה היה בלתי נתפס מבחינתי. הוא הוצג כחצי שנה, קיבל הרבה הצעות ונמכר בסופו של דבר לשחקן NBA. בעקבותיו ביקשו ממני לצייר את אלברט איינשטיין. כשמישהו מזמין ציור, הוא מצפה למשהו מסוים ועלול להתאכזב מהתוצאה, לכן הבהרתי מראש שלא תהיה מעורבות מצד הקונה בצבעים או בקבלת ההחלטות האמנותיות בכלל".

צילום: מאיר כהן

מאאוטסיידר למשפיען, אנדי וורהול

השראה // "אני מעריץ את העבודה של אנדי וורהול, ולכן גם היה כל כך מרגש עבורי להציג לצד העבודות שלו. מדובר באאוטסיידר, שתמיד חשב אחרת, נראה אחרת והתנהג אחרת, מה שהפך אותו למשפיען.

"הוא אחד האמנים המשפיעים של המאה ה-20, ולא רק על האמנות האמריקאית אלא על עולם האמנות בכלל. הוא לא ניסה להתנהג כמו משהו שהוא לא, ואני מאוד מאמין בזה. אנחנו לא יכולים לעשות משהו יוצא דופן אם לא נהיה נאמנים לעצמנו".

צילום: מאיר כהן

מימין (בכיוון השעון): פרדיגמה, הכרת תודה, חסר פחד

אני מאמין // "אני מצייר בסך הכל שלוש שנים, אבל למדתי להיות נאמן למה שאני עושה. בהתחלה הייתי חשוף יותר לדעות של אחרים, אבל דווקא ההקשבה פגעה בעבודות שלי. אמרו לי שיהיה קשה למכור פופ-ארט ופורטרטים ב-10,000 דולר, אבל בהסתכלות לאחור אני מבין שעליי לעשות מה שנכון לי ושאין תחליף להנאה שיש בתהליך. הציורים שנמכרו הם אלה שנהניתי ואהבתי לעבוד עליהם. הרצון לחדש, לעצמי ולא לעולם, ואי הפחד לנסות מוציאים ממני תוצרים נפלאים. היו ציורים שרציתי לזרוק מהחלון, אבל אחרי שבהיתי בהם ועברתי איתם תהליך ארוך וקשה, הם היו הכי טובים".

צילום: מאיר כהן

בהירות

סיבוב עולמי // "אני אוהב את MoMA (המוזיאון לאמנות מודרנית), וגם את מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שניהם בניו יורק, כי שם אני יכול לראות התפתחות של דורות בתחומי האמנות.

"כשאני מגיע לשם מתפוצץ לי הראש ואני רושם לעצמי הערות שיכולות להתפתח לציורים. אמנם זה קורה לי גם ברחוב ובמקומות נוספים, אבל במוזיאון אפשר לומר שזה קורה כמו על סטרואידים".

הסטודיו // "נמצא בחדר השינה שלי, וכך הציור תמיד נמצא מולי ואני בוהה בו שעות – כשאני מתעורר או כשאני הולך לישון. הרבה פעמים אני מנסה לדמיין איך תיראה התוצאה הסופית, מה צריך לעשות או להוסיף.

"אני מעלה את התהליך לחשבון האינסטגרם, וכך עוקבים אחרי כל שלב והוספת גוון בעבודה שלי. גם אם מייעצים לי לעצור ברגע מסוים, יש לי את הוויז'ן שלי, שמונע מתוך תחושות ועוזר לי לדייק את התוצאה הסופית".

מחשבות // "כמו כל אחד במסגרת הזו, יש לי משברים, אבל הציור עוזר לי לברוח מהם ולחשב מסלול מחדש. זהו מקום המפלט שמציל אותי ממשברים אחרים. אין לי מושג לאן אוכל לברוח, אם יום אחד יהיה לי משבר בעולם הציור".

צילום: מאיר כהן

סוריאליסטי, דאלי

יותר ופחות // "העולם צריך יותר אנשים שעושים את מה שהם רוצים לעשות ופחות כאלה שעושים מה שמצופה מהם. ההכרח הזה, שהוא חלק ממציאות כלכלית, מעודד חוסר פרודוקטיביות וגורם לאדם להיות מדוכדך. הפעמים שהעדפתי לעשות את מה שאני צריך ולא את מה שאני רוצה, היו התקופות האומללות ביותר בחיי. כשאנשים אוהבים את מה שהם עושים, הם לרוב טובים ונחמדים לסביבתם. סוג אחר של האנשים הם אלה שנמצאים במקום שפחות טוב להם בו, והם לרוב גם לא נחמדים. אמנם זו הכללה, אבל זה מסתדר לי עם אנשים שאני פוגש בדרך".

הניצוץ // "יש לי סוכנת אמריקאית שדוחפת אותי, אבל ההזדמנויות לא נקרות בדרכי, אלא אני מייצר אותן. אומרים לי לא פעם 'איזה מזל יש לך', אבל אף אחד לא רואה את עשרות אלפי הדולרים ששרפתי או את אלף כוסות הקפה ששתיתי בניסיון לנצל הזדמנויות, שבסופו של דבר בונות את מי שאתה. אני אומר למי שמצייר שחשוב שכמה שיותר אנשים יראו את העבודה שלך, אם בבתי מלון, בתחנות רכבת, בשדות תעופה, ברשתות החברתיות. אלה מקומות עם הרבה תעבורה. אחר כך מגיעים גם לחשיפה תקשורתית".

בעוד עשור // "כל חיי הייתי מתוכנן עשור קדימה, אבל היום אני יודע שדבר לא קרה כמו שתכננתי. לראשונה בחיי אין לי שמץ של מושג איפה אהיה בעוד עשר שנים. אם היו אומרים לי לפני שלוש שנים שאתראיין לכתבה על הציורים שלי, הייתי שואל אם אכלו משהו מקולקל, אבל הנה, אני קופץ על הזדמנויות ונותן לחיים להפתיע אותי. זה חלק מהקסם".


kohlery@gmail.com
טוב לדעת
נגישות