Search magnifier

חיפוש

ברוכים הבאים לאתר אקסטרה - עדכני, מגוון ועשיר בכתבות ובמאמרים מקצועיים בשלל תחומים

מדיניות התכנון החדשה – דרמה של ממש

כולם מבינים היטב שמדינה עם קצב גידול אוכלוסייה קבוע מהגבוהים בעולם חייבת לייצר תוכנית מקיפה, אך עד שהתובנות יתורגמו לעשיה בשטח, זה עלול להיות מאוחר מדי

קו הרקיע של תל אביב (צילום: shutterstock)

ראול סרוגו (צילום: יח"צ)

לפני כארבע שנים, על בימת כנס איגוד המהנדסים, הציג סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, חיים פייגלין, בעיה קשה שזוהתה על ידי ההתאחדות ושעד אז, איש מבין מתכנני הבניה בישראל לא התייחס אליה ברצינות. אני מתכוון לצורך הדחוף בתכנון מחדש של מדינת ישראל. הדברים היו ברורים ופשוטים – אוכלוסייה המדינה תוכפל עד 2050 ואנחנו לא מוכנים לזה.

זה לא היה פשוט, אבל הצלחנו להביא לכך שהאסימון ייפול גם בקרב הרגולטורים העוסקים בישראל בתכנון. כולם מבינים היטב שמדינה עם קצב גידול אוכלוסייה קבוע מהגבוהים בעולם והגבוה במערב, לא יכולה לטמון את הראש בחול ולחכות שמישהו ימצא מקום לכולם – אלה חייבת לייצר תוכנית מקיפה שתשנה סדרי עולם ותכין אתנו למצב בו מספר התושבים פה יוכפל. כי זה יקרה, למען הסר ספק, בתוך 30 שנה.

אך עד היום, ארבע שנים לאחר שהעלנו לדיון את הנושא הבוער הזה – התובנות והנתונים לא מתורגמים לעשייה בשטח והזמן של כולנו דוחק. יש צורך בתוכנית הוליסטית, כזו שתחשב באמת מה צריך ומה לא בתחום התכנון והבניה, כזו שתרכז מאמץ בתכנון מהיר לשני מטרופולינים חדשים והפיכת שתי ערים נוספות – באר שבע וחיפה למטרופולין ענק של מיליון תושבים – כל אחת. לצד זאת, המדינה חייבת לשנות את הדרך שבה מתכננים בניה בתוך ערים ולהתאים את התכנון לעולם שבו כולנו נחייה בגובה וצפוף, אחרת לא נשאר כאן עם ריאות ירוקות ושטחים פתוחים בכלל.

דרושה החלטה גורפת

המשימה הראשונה בשינוי הזה צריכה להיות החלטה גורפת שתחייב את מתכנני הערים לעבור מתכנון צפיפות נטו לברוטו – כלומר לתכנן על פי הצורך האמיתי שנגזר מגודל האוכלוסייה ושטחי הערים.

גם המדינה מבינה כי מדידת הצפיפות ביחידות דיור לדונם נטו, איננה משקפת את השינויים שעוברת האוכלוסייה ובעיקר את קצב גידולה. התכנון של ישראל מתעלם כיום מהעובדה שמשפחות כאן הפכו לגדולות יותר ומנגד, שרבים בחברה הישראלית מייצרים משקי בית קטנים של דייר אחד או שניים מסיבות תרבותיות ודמוגרפיות שונות (להבדיל מהקמה מסורתית של בית אב חדש).

במילים אחרות – בקצב גידול אוכלוסייה של מעל 2.3% בשנה, אין יותר מקום לתכנן מספר דירות ללא התחשבות במספר התושבים שיש לאכלס בכל פרויקט ופרויקט.

מדינת ישראל תוכננה טלאים טלאים ותוך התחשבות לא סימטרית בצרכים אמתיים מול רצון להשיג "איכות חיים". או בעצם, מה שמוכנה "איכות חיים" כיום, ולא בטוח שיהיה רלוונטי, ממש מעבר לפינה. מי אמר שלגור במגדל גבוה בסמוך למקום העבודה שלך, בחצר שבה נמצא בית הספר או הגן של הילדים ושתנועת הרכבת הקלה סביבו איננה פוסקת – זו איננה איכות חיים?

הערים מנצלות רק רבע משטחן

למדינת ישראל קרקע בשטח של 22 מיליון דונם שמתוכו פחות מ-4.5% מתוכנן לבניה. לשמחתנו, להערכה שלנו, כי יש להגדיל דרמטית את הצפיפות בערים, הצטרף לאחרונה גם מנהל התכנון. לקראת דיון מקצועי שצפוי בקרוב להיפתח בעניין זה, בין המנהל לגורמים המקצועיים בענף הם אנו בהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, התאחדות המהנדסים, איגודי האדריכלים, השמאים ועוד, פרסם מנהל התכנון נתונים שלפיהם: צפיפות המגורים בערים שלנו נמוכה מאוד מול ערי אירופה וארה"ב ועומדת על 8,565 נפש לקמ"ר בתל אביב, 7,186  בירושלים ורק   4,346 בחיפה. בירושלים, הנחשבת אצלנו צפופה למשל, הצפיפות נמוכה פי 2 מבאתונה, פי 3 מבפריס ופי 4 מבברצלונה.

היקף השטחים המיועדים בתוכניות העירוניות למגורים בערי ישראל אינו עולה על רבע משטח העיר.  כלומר, גם כשמספר יחידות הדיור לדונם נטו גבוה,  צפיפות ברוטו של כלל השטח הכלול בתכנית אינה כזאת ואינה מייצר, מה שמכנים בצדק במנהל התכנון, "אינטנסיביות עירונית אמתית".

למעשה  מודה כיום מנהל התכנון, כי תוכנית מתאר הארצית – תמ"א 35 שקובעת את מבנה וצפיפות כל יישוב – הפכה ללא רלוונטית. התמ"א נולדה עם שני חטאים שעליהם אין כפרה ולכן יש לכתוב אותה מחדש – החטא הראשון הוא העובדה שהיא קובעת מספר יח"ד לדונם שגם אם המתכנן העירוני יחרוג מהם פי שניים – תהיה רחוקה מהצורך האמיתי. החטא השני והגדול לא פחות, הוא עובדת היותה תוכנית לבניה חדשה בלבד. כלומר, היא מתעלמת לגמרי מהאופן שבו יש לתכנן את האיזורים הבנויים הוותיקים.

במילים אחרות – אין לפי תמ"א 35 שום סיכוי לייצר התחדשות עירונית אמיתית. עובדה זו היא הרקע למאבק של החודשים האחרונים על עתיד ההתחדשות העירונית ובעיקר על עתידה של תמ"א 38. למעשה, איש לא נתן את הדעת על החשיבות והצורך האקוטי בטיפול בבנייה ישנה, לא מוגנת ומסוכנת שכוללת היום כמיליון וחצי יחידות דיור ברחבי הארץ. תוכנית המתאר הארצית חייבת להפוך לכלי שיקבע כיצד עושים פה התחדשות עירונית, ולצידה אפשר לשלב תוכניות ייחודיות כמו תוכנית תמ"א 38 או כל גרסה אחרת שתוווצר בהמשך.

כאשר מסתכלים ממעוף הציפור על יישוב אפשר לקבוע באמת מה נדרש כדי לייצר בו איכות חיים. כדי לחיות טוב אנחנו צריכים לעשות ויתור אמיתי ומקיף על בניה לא צפופה.  הדיון על הצפיפות והשפעתה על איכות החיים הוא דיון חשוב. הכלל צריך להיות – שתכנון צפוף יבטיח כדאיות השקעה בשירותים ציבוריים ותרבותיים. כך למשל, מלמד עיון בנתונים שפרסם מנהל התכנון, כי כדי להצדיק הקמת מסילת רכבת, יש להבטיח שהיא תגיע לאיזור עם צפיפות של 30-20 אלף איש לקילומטר רבוע. מעבר למשמעות הרחבה של הפחתת כלי רכב על הכביש, מדובר בהפיכת החיים לנוחים וזולים יותר.

בואו נאמר כולנו את האמת – המדינה לא תכננה כאן את הבניה לטווח ארוך והתעלמה כמעט לגמרי מהעובדה שלא די בלתכנן בניין, בלי להתחשב בצורת החיים בסביבתו. סביבות עירוניות צפופות קומפקטיות ואינטנסיביות – הן המטרה שיש לכוון עליה ואכן, במנהל התכנון רוצים להשיג. התכנון של כל עיר ושכונה צריך לקבוע שימוש מיטבי בקרקע ובתשתיות העירוניות. איכות חיים עירונית גבוהה בפרמטרים של נוחות, הזדמנויות אנושיות, כלכליות ותרבותיות, שירותי בריאות, איכות סביבה ותחבורה נאותה – הם הצרכים שלנו וכן, זה יבוא על חשבון פרידה מהווילות ובנייני הבוטיק.

ראול סרוגו הוא נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ
טוב לדעת
נגישות