Search magnifier

חיפוש

ברוכים הבאים לאתר אקסטרה - עדכני, מגוון ועשיר בכתבות ובמאמרים מקצועיים בשלל תחומים

דפיברילטור תת עורי S—ICD

גרסה חדשה של דפיברילטור תת-עורי, המושתל באזור בית השחי, והאלקטרודה שלו מושתלת בקדמת בית החזה. אין לו כל מגע עם הלב, הדם והוורידים - דבר שיכול למנוע סיבוכים אפשריים הקיימים בדפיברילטור הלבבי

הדמיה: S-ICD

לציבור הרחב מוכר הדפיברילטור בעיקר מהטלוויזיה ומהקולנוע. כולם ראו סצנות בהן רוכנים פרמדיקים מעל אדם שעבר אירוע לב, מבקשים מכל הסובבים לתפוס מרחק ואז מעוררים אותו בעזרת מכשיר שנותן לגוף מכת חשמל, מכה שאמורה להחזיר את דפיקות הלב. לא כולם יודעים שכבר עשרות שנים נמצא בשימוש מכשיר כזה השוכן בתוך גופם של מטופלים עם הפרעות קצב לב קשות, או שנמצאים בסיכון להפרעות כאלו.

המכשיר מושתל בסמוך ללב, והאלקטרודה שלו מושתלת דרך הוורידים. הדפיברילטור הלבבי יודע לנטר בפעימות הלב וכאשר הוא מזהה הפרעת קצב קטלנית – הוא נותן מכת חשמל חזקה בתוך הלב. "זו מכה לא נעימה – אבל זה מציל חיים", אומר ד"ר גרגורי גולובצ'ינר, מומחה לקרדיולוגיה ומנהל היחידה לאלקטרו-פיזיולוגיה וקוצבי לב של המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי רבין. "משתילים אותו למטופלים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעות קצב קטלניות בחדרי הלב. ברגע שהאלגוריתם של המכשיר מזהה הפרעת קצב – הוא נותן את מכת החשמל".

גרסה חדשה יותר של דפיברילטור פנימי עושה מהפכה בתחום הזה. בשנים האחרונות משתמשים מומחי לב בדפיברילטור כזה שכולו תת-עורי. המכשיר מושתל באזור בית השחי והאלקטרודה שלו מושתלת בקדמת בית החזה, מתחת לעור. אין כל מגע עם הלב, הדם והוורידים – דבר שיכול למנוע סיבוכים אפשריים הקיימים בדפיברילטור הלבבי.

ד"ר גולובצ'ינר (צילום: פרטי)

"בדפיברילטור המושתל בלב יכולות לצוץ בעיות", אומר ד"ר גולובצ'ינר. "אלקטרודה יכולה להישבר ויכולים גם להיווצר זיהומים וסיבוכים אחרים. כל סיבוך כזה הוא רציני, ורבים מהם דורשים התערבות מעמיקה שיכולה אפילו לכלול את הוצאת כל המערכת מהגוף. זה ניתוח מסובך ומסוכן יחסית. בדפיברילטור התת-עורי ההבדל אדיר. האלקטרודות שלו בטוחות הרבה יותר ומחזיקות מעמד עשרות שנים.

"מחקרים הוכיחו שהסיבוכים של האלקטרודות שלו הרבה פחות שכיחים וחמורים מהדפיברילטור המושתל דרך הוורידים. אפילו אם מתרחש זיהום – ברוב המקרים אין צורך בהוצאה של המערכת. ניתן לטפל בו כמו כל זיהום אחר, על ידי טיפול מקומי או מתן אנטיביוטיקה. החיסרון בדפיברילטור התת-עורי הוא שבניגוד לקודמו – הוא אינו מסוגל לבצע קיצוב לב. אבל לאחרונה פיתחה החברה שהמציאה אותו קוצב זעיר שמושתל ישירות ללב, ללא אלקטרודות, ויודע 'לדבר' איתו, כך שהבעיה הזאת צפויה להיפתר בקרוב".

למי משתילים כיום דפיברילטור תת-עורי?

"קודם כל לחולים שהסתבכו עם דפיברילטור לבבי. למשל, כאלו שהגיעו עם זיהום שהצריך הוצאה של המערכת, וכדי למנוע סיבוך עתידי – משתילים להם דפיברילטור חדש, תת-עורי. גם למי שהיה סיבוך עם האלקטרודות. מושתלים חדשים המאובחנים כבעלי סיכון לזיהום מקבלים אותו גם כן, כגון חולים בדיאליזה, חולים עם ירידה בתפקוד המערכת החיסונית. ויש גם מטופלים עם בעיות בוורידים או מומים מולדים, שהדפיברילטור החדש יכול לעקוף.

"אצלנו בחוג לאלקטרו-פיזיולוגיה מנסים להרחיב את ההתוויות גם למטופלים צעירים, מכיוון שהם יצטרכו לשאת את המכשיר בגופם במשך עשרות רבות של שנים, ולכן עבורם עדיף הדפיברילטור התת-עורי. למרות שזו האפשרות האידיאלית – לא תמיד היה קל לבחור בה. כשהמכשיר נכנס לשימוש בארץ, לפני כחמש שנים, היה קושי רב בקבלת אישורים להשתמש בו, מכיוון שמחירו היה גבוה מאוד לעומת המכשיר הקודם. אבל בשנה שעברה יצא חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות שהגדיר מחדש את ההתוויות, ומאז נעשה הרבה יותר קל לקבל את האישור, וכך מספר ההשתלות עלה פי כמה".

היכן נמצאת ישראל לעומת העולם בתחום זה?

"התחלנו לעבוד בארץ עם דפיברילטור תת-עורי על בסיס ניסיון שנצבר באירופה. כמו האירופאים, אנחנו עושים ניתוח בו אנחנו מכניסים את קופסת המכשיר בבית השחי, בין השרירים. זה הופך את הניתוח להרבה יותר נקי, בלי הרבה דימומים וחשש לסיבוכים. המהלך של ההשתלה מאוד אלגנטי. מבצעים חתך קטן בקדמת החזה וחתך גדול יותר אך נסתר בבית השחי. זה נוח מאוד למטופל.

"בחלק מהמדינות האירופאיות הדפיברילטור התת-עורי הוא ברירת המחדל. בארצות הברית, לעומת זאת, התחילו להשתיל אותו בשיטה טובה פחות, שגררה סיבוכים, מה שעצר את התרחבות השימוש בו. אבל גם שם מתחילים להבין את היתרונות של השתלה תת-שרירית ולכן אני מאמין שכשיעברו אליה – השימוש במכשיר יעלה ויהפוך לרחב כמו באירופה".

מה לדעתך צופן העתיד לתחום הדפיברילטורים?

"בהווה אני מקווה להרחבת ההתוויות לשימוש בדפיבירילטור התת-עורי, ובעתיד אני מאמין שכל הטכנולוגיות של מכשירים מושתלים, דוגמת דפיברילטורים וקוצבי לב, יתקדמו לכיוון של מערכות נטולות אלקטרודות. כבר היום חלק מהקוצבים הם כמו צ'יפים קטנים שמושתלים ישירות ללב ונצמדים לשריר הלב, ללא שום מערכת נוספת. זה הופך את המערכת לבטיחותית הרבה יותר.

"בסופו של דבר העתיד יהיה Leadless Systems. הדפיברילטור התת-עורי יהיה עם אלקטרודה תת-עורית יוכל לדבר עם קוצב זעיר ולזהות הפרעות קצב בצורה יעילה. הטכנולוגיות גם מתפתחות לכיוון סוללות שניתן להטעין מבחוץ, ע"י מכשיר המוצמד לעור. כך יעלה משך החיים של דפיברילטורים וקוצבים, ובמקום להחליפם פעם בכמה שנים – נוכל להשתיל מערכות שישמשו את המטופלים במשך עשרות שנים בלי צורך בהחלפה", מסכם ד"ר גולובצ'ינר.

טוב לדעת
נגישות