מה קרה לתחרה?

מה קרה לתחרה?

תערוכה מיוחדת שמתקיימת במוזיאון האופנה והתחרה בקאלה, צרפת, מאפשרת להתוודע אל עולם התחרה הארוגה ואל העדנה לה היא זוכה על מסלולי תצוגות האופנה

מאת: מיה אור (צילומים: באדיבות מוזיאון האופנה והתחרה)
סגנון חיים שמנת

רומנטית, אוורירית ורכה, סקסית ונועזת, וגם קיטשית או ארכאית, הרבה תארים נקשרים לתחרה, ש"נולדה" במאה ה-16 בפלנדריה (בלגיה) ובצפון איטליה. לאריג העדין והייחודי, שמאופיין בשקיפות וב"חורים" המייצרים דיגום, יש מעמד מוכר בתעשיית האופנה, ובה בעת הוא גם עלום במידה מסוימת. Haute Dentelle – תערוכה שמתקיימת במוזיאון האופנה והתחרה בקאלה, שבצפון צרפת, מכוונת להאיר את הממד העלום ולהעניק הצצה אל "עולם התחרה", כמו גם אל מאחורי הקלעים של ייצורה.

התערוכה, שאצרה סילבי מרוט, אשת מקצוע בעלת מוניטין בתחום, בוחנת וחוקרת את התחרה דרך אופנה עלית (הוט קוטור) ודרך בגדי יוקרה מוכנים (פרט א-פורטה). 14 בתי אופנה מובילים מצרפת ומרחבי אירופה, שידועים בעשייתם הפורייה, המגוונת והרלוונטית, נבחרו להציג בתערוכה ולחשוף כיצד התחרה מטופלת בידי מעצבים, לעתים עד כדי מופע של "פסלים בתנועה".

במקביל, מוצגות בתערוכה המיומנויות היצרניות של תעשיית התחרה, אשר היום, יותר מאי פעם בעבר, הופכות את מורשת האריגה למעבדת מחקר ומקור להתחדשות יצירתית. זו מוצאת את ביטויה בעיצובים, בגימורים, ובאריגה עצמה – מוטיבים, קומפוזיציות, צביעה, גוונים ועוד – והמגמה העכשווית ככלל חותרת ליצירה חדשה בה מסורת וחדשנות מקבלות את מלוא משמעותן.

מחוט ומחט למכונה

   שילוב תחרה ארוגה עם רקמת חרוזים ונוצות.
   קולקציית קוטור של המעצב זוהיר מוראד
   2017-2018. ייצור תחרה: תחרת סקאה
   © Zuhir Morad (לחצו להגדלה)

התחרה החלה כמלאכת יד עמלנית שבוצעה בשתי טכניקות: "טכניקת מחט", שעשתה שימוש בחוט ומחט, ו"טכניקת סלילים", שעיקרה היה טווייה ואריגת חוטים סביב סלילים. כך או אחרת, הביצוע היה מורכב, ארך זמן, ולא פעם הצריך מעורבות של מספר בעלי מלאכה: כל אחד מהם היה אמון על אריגה של פיסת תחרה קטנה, ובסופו של התהליך הן חוברו זו לזו לכדי יריעת אריג אחת.

לתחרה נקשרה תדמית יוקרתית, והיא שימשה בעיקר בבגדי בעלי הממון ובני המעמד העליון, כשהיא מעניקה להם את הפאר וההדר שהלמו את מעמדם הגבוה. עידן התיעוש, שהחל במאה ה-18 וערך לעולם היכרות עם נפלאות המיכון, נגע גם במלאכת היד המסורתית. במאה ה-19 הוצג לראשונה בנוטינגהם, אנגליה, חידוש בתחום: אריגה באמצעות מכונה – נול ממוכן.

הבשורה הגיעה גם לצרפת השכנה, ובעיקר לערים קודרי, ליון וקאלה, שנחשבות עד היום למעוזי ייצור תחרה, אשר למרות הביצוע הממוכן משמרות את מסורת היופי והיוקרה של עבודת יד. ב-1955 נכנס לשוק מוצר חדש: נול סריגה ממוכן, אשר הניב אריגים בעלי מראה תחרתי, אך נחותים באיכותם ואף זולים יותר. כיום, בעידן הקידמה, קיימות טכניקות ייצור נוספות, דוגמת חיתוך בלייזר.

אפקט התחרה

נוכחותה של התחרה בעולם האופנה ידעה במהלך השנים עליות ומורדות, שמקורן במגמות משתנות: לעתים נהנה האריג מאהדה גואה ולעתים פחות. היום, לדברי האוצרת, התחרה זוכה לעדנה משמעותית, אשר ניכרת היטב על מסלולי תצוגות האופנה, וגם ברחוב. עם כל המניפולציות שעוברת התחרה תחת ידי המעצבים, לעתים עד כדי שינוי מופעה לבלי הכר, לא תמיד ניתן לדעת בבירור באיזו טכניקה נוצרה והעניין מתמקד בעיקר באפקט האסתטי-חזותי שהיא מייצרת.

בתוך כך, אחת האבחנות שמעלה טקסט התערוכה היא, שלימוד תחרה אינו נכלל היום בסילבוס של לימודי אופנה, ובהיעדר ידע מעמיק שמתייחס לנושא – קיומה הוא הזדמנות עבור מעצבי המחר להתוודע אל התחרה הארוגה.

מימין: חצאית עשויה חיתוך ידני של תחרה ארוגה עם מוטיבים פרחוניים. קולקציית 2015 מבית שאנל. ייצור תחרה: סולסטיס קארל לגרפלד © Chanel
משמאל: שיפון ותחרה ארוגה בשמלת הוט קוטור של רלף & רוסו, קולקציית אביב-קיץ 2017. ייצור תחרה: ז'אן הראקו © Ralph & Russo (לחצו להגדלה)

הטובים לתחרה

התערוכה מוצגת על פני 565 מ"ר ומכנסת 14 תיבות תצוגה של בתי אופנה מובילים כדיור, שאנל, ולנטינו, ז'אן פול גוטייה, בלנסיאגה ונוספים. החלל רחב הידיים נחשף כ"סצנת תחרה" מגוונת, שמייצרים המוצגים – פריטי לבוש שכיכבו על מסלולי תצוגות האופנה בחמש השנים האחרונות. כל תיבת תצוגה מוקדשת למותג אחר, במטרה לבטא ולהדגיש את מאפייני סגנונו ו"יחסיו" עם התחרה, ובכלל זה גם באמצעות סרטי וידיאו, צילומים של האריגים ואופני הייצור השונים.

רעיון האוצרות ככלל נועד ליצור תערוכה "ידידותית למבקרים": היא מלווה ברשימת מונחים רלוונטית המרחיבה את המידע ומקלה על הבנת התצוגה, מסמנת ציוני דרך שמאפשרים להתחקות אחר ההיסטוריה של התחרה, וכן כיתובים שמדגישים את ההיבטים היצירתיים: זו של היצרן וזו של המעצב/ בית האופנה. באורח זה מזוהים גם ספקי האריגים, התחרה הגולמית מתועדת, ומאחורי הקלעים החסויים נחשפים. החשיפה נוגעת גם בשיח שמתנהל בין יצרנים/ ספקים לבין מנהלים אמנותיים, שנע בין תחרה הנארגת ייעודית בהזמנה מיוחדת, לבין כזו שמאופיינת במניפולציות חוזרות ומוכרות, לעתים עד כדי הגזמה.

הפריטים בתערוכה אינם מוצגים מאחורי זיגוג, כך שניתן לבחון אותם מקרוב, ללא השתקפויות. המבקרים אינם צריכים להסתפק בהתרשמות צורנית בלבד, אלא יכולים לחוות את מכלול הפרטים והמורכבות שמשתלבים בפריטי אופנה עלית, מהם כאלה שתהליך ייצורם מגיע עד 1,000 שעות.

התערוכה מגישה חוויה חושית ואסתטית, כזו שאינה ניתנת להשגה אפילו עבור מי ששיחק מזלו לשבת בשורה הראשונה בתצוגת אופנה נחשבת.


מוזיאון האופנה והתחרה, קאלה, צרפת
התערוכה מוצגת עד 6 בינואר 2019

תגובות