ההזדמנות הכלכלית הבאה

ההזדמנות הכלכלית הבאה

מה צריכה ממשלת ישראל לעשות כדי להבטיח את הצלחת המעבר מ'אומת הסטארט-אפ' ל'אומת ה-scale-up'? לטפל בכשלי שוק, להסיר חסמים ולהתאים את משטר המס, אך בעיקר לזהות הזדמנויות חדשות. ההזדמנות הבולטת - כלכלת המטבעות הקריפטוגרפיים שבמרכזה הביטקוין

מאת: אדן שוחט
טכנולוגיה ספר ההיי-טק הישראלי

אדן שוחט
(צילום: יורם רשף)

תעשיית ההיי-טק הישראלית משגשגת. ההצלחות של חברות כמו מובילאיי (שנרכשה ע"י אינטל בסכום של 15.3 מיליארד דולר), ויקס (הונפקה ב-2013 ומוערכת כיום ב-2.7 מיליארד דולר), ווייז (נרכשה ע"י גוגל בסכום של 1.3 מיליארד דולר), Trusteer (נרכשה ע"י IBM בסכום של מיליארד דולר) מעידים שהטענה שמייסדים ישראלים לא מסוגלים לבנות חברות בשווי של מיליארדים איננה רלוונטית. ההצלחות ממשיכות להגיע. כאיש הון סיכון, אני זוכה לראות חברות מדהימות, שמצליחות לגדול במהירות.

השאלה הנשאלת כעת היא מה מדינת ישראל, ובאופן יותר ממוקד, ממשלת ישראל, צריכה לעשות על מנת להמשיך ולהבטיח את הצלחת המעבר מ"אומת הסטארט-אפ" ל"אומת ה-scale-up"? כאשר התבקשתי לענות על שאלה זו בעבר, תשובתי תמיד הייתה: "לשמור על המדינה בחיים ולא להתערב". עם זאת, ברצוני לבחון ולנסח מחדש את תשובתי.

לבנות ולממן מאגרי מידע

אין להכחיש כי לאורך העשור האחרון ממשלת ישראל אכן יזמה מספר מהלכים על מנת לתמוך במעבר זה. הבעיה היא שרוב היוזמות התמקדו בתמיכה כספית וסיוע מימוני לחברות וכפי שרבים בתעשייה יודעים, מדובר בנושא שלא היווה בעיה. הקרנות הטובות מגייסות כסף ממשקיעים מוסדיים בקלות, ורוב הסטארט-אפים שמתעסקים בתחומים של אינטרנט, פיננסים ו-IT זוכים למימון.

אני סבור שהמדינה יכולה להשפיע על ההצלחה לטווח ארוך של כלכלת ההיי-טק שלנו באמצעות תמיכה בשלושה כשלי שוק: המדינה חייבת לטפל במחסור בכוח אדם טוב, להשקיע במאגרי מידע רחבי היקף, ולהתאים את משטרי המס והחקיקה.

חלק מהסיבה שאיננו רואים סטארט-אפים עם אסטרטגיה של "ישראל תחילה" היא העובדה שבמבט גלובלי ישראל היא שוק זעיר ורבים מהסטארט-אפים החדשניים ביותר דורשים השקעה גדולה ברמה הארצית. לדוגמא, סטארט-אפים המתעסקים בנהיגה אוטונומית דורשים מיפוי רחובות ברזולוציה גבוהה, משימה יקרה ביותר לסטארט-אפ בודד. יתרה מזאת, סטארט-אפים המשתמשים בטכניקות של למידת מכונה כגון deep learning זקוקים למאגרי מידע מקיפים ממקור מהימן. כדי לפתור את כשל השוק השני, הממשלה יכולה וצריכה להשתתף בשני המיזמים הללו ודומיהם, לבנות ולממן מאגרי מידע כאלה על מנת לעודד סטארט-אפים לנסות קודם כל את המוצר שלהם בישראל.

דוגמה אקטואלית להזדמנות זו היא כלכלת ה-tokens, שלצורך מאמר זה נכנה אותם אסימונים. אסימונים הם למעשה חוזים שבאמצעותם משלמים מחשבים זה לזה. ביטקוין הוא דוגמא לרשת אסימונים שכזאת, כאשר לאסימון יש ערך בפני – עצמו store of value. כדי להעביר ביטקוין מגורם אחד לשני, יש לשלם עמלת העברה קטנה (בערכי ביטקוין), מה שמוסיף לערך הביטקוין עצמו. דוגמא נוספת לרשת אסימונים היא Colu הישראלית, שיצרה רשת המשמשת קהילות מקומיות המעוניינות במטבע משלהן. המטבע משמש למעשה כמועדון לקוחות.

לתעשייה הישראלית יש יתרונות ייחודיים בתחום זה. יש לנו ניסיון ומנהיגות בתחום הקריפטוגרפיה, התחום במתמטיקה המאפשר שימוש בטוח בכלכלת האסימונים. יש לנו היסטוריה של בניית עסקים במודל רשתי, החל מ-ICQ ולאחרונה גם ב-,Gett ,Waze ו-Houseparty. כמו כן, רבים מהיוזמות הראשונות בעולם הביטקוין והבלוקצ׳יין היו ישראליות. כך למשל רון גרוס השיק את Mastercoin – רשת האסימונים הראשונה.

המדינה מפספסת את הרכבת

זה מביא אותנו למשטר המס והחקיקה שלנו. שוק האסימונים הגיע לשווי של למעלה מ-500 מיליארד דולר בפחות מעשור, כשעליית השווי המשמעותית ביותר היתה בשנה האחרונה. אולם עד כה, רכישת ביטקוין דרך הבנקים הישראלים היא סיוט אמיתי. הדבר נובע מחוסר ההכוונה של בנק ישראל לגבי אופן השתלבות הבנקים בתעשייה המתפתחת הזאת. למרות שוועדה מטעמו ערכה מחקר מעמיק סביב השאלה האם יש להתייחס לביטקוין כמטבע, הוא מעולם לא פרסם את מסקנותיו. הבנק המרכזי שלנו יושב על המדוכה ולא מקבל החלטה.

גרוע מכך, רשויות המס הישראליות פרסמו את כוונתם שרכישת ביטקוין תהיה כפופה למע"מ. לו הייתה ההחלטה נכנסת לתוקף, משמעות הדבר היה שמחיר הביטקוין בישראל היה גבוה ב-17% מאשר במדינות אחרות. בכלכלה גלובלית שבה כל אדם יכול לרכוש ביטקוין בשוק זר, האם יש הגיון בהטלת מע״מ? חמור מכך, האם באמת שקלה רשות המיסים את ההשלכות של דחיפת אזרחים שומרי חוק לפעולה ב"שוק השחור"?

כדי להבין את גודל ההזדמנות נבחן את המספרים. ערך השוק של מטבעות אלה, נכון למועד כתיבת שורות אלה, הוא 500 מיליארד דולר, בעוד התמ"ג הישראלי הצפוי ל-2017 הוא 327.6 מיליארד דולר. התמהמהות הרגולטור בנוגע למדיניות בנוגע למטבעות הקריפטוגרפים מביאה לכך שהמדינה מפספסת את הרכבת. מדינות חכמות, שמבינות שהשינויים הללו מהווים הזדמנויות, בוחנות מחדש את מסגרות המס והחוק כדי להפוך אותן ליותר אטרקטיביות לכלכלה החדשה.

ישראל יכולה למשוך את היזמים האלה ויזמים אחרים באמצעות התחשבות רגולטורית ויחס מיסוי מועדף (או לכל הפחות לא מפלה). כנשיא ארה"ב, הבין ביל קלינטון ב-1996 את חשיבות האינטרנט והצורך בחוקים מקלים שיאפשרו לה להיבנות ולשגשג. באמצעות יצירת ״ארגז חול״ לבחינת הזדמנויות חדשות, אנו יכולים להסיר חסמים באופן אקטיבי. על הישראלים לנקוט בגישת "אנחנו יכולים" כדי להמשיך במסע מאומת סטארט-אפ לאומת scale-up.


הכותב הוא שותף מייסד ב"אלף", קרן הון סיכון המנהלת מעל ל-300 מיליון דולר והוקמה על מנת לתמוך ביזמים ישראלים הרוצים לבנות חברות היי-טק גלובליות. הקים את תוכנית הג'נקשין, אשר הוכרזה בשנת 2012 כתוכנית ליווי הסטארט-אפים המובילה בישראל והייתה הראשונה מסוגה בארץ. היה ממייסדי face.com, החברה המובילה בעולם בזיהוי פנים ברשתות חברתיות אשר נמכרה לפייסבוק, ו"אטרניטי" המפתחת מוצרים לשיפור חוויית משתמש, אשר נמכרה לאחרונה לחברת ריברד.

תגובות