נגן הצ'לו הבודד

נגן הצ'לו הבודד

כל כך שונה עוה"ד הפלילי מעוה"ד האזרחי עד שהעובדה שהם משתייכים לאותו מקצוע מעוררת פליאה עמוקה. אז מדוע בכל זאת הייתי הולך בדיוק באותה דרך אם הייתי צריך להתחיל הכל מחדש?

מאת: עו"ד אביגדור פלדמן (צילום: דוד ושאול רובינסון פלדמן)
הפרקליטים סחר ועסקים

בתקופת 45 השנים בהן אני עורך דין פלילי, עסקתי, באופן כמעט בלעדי, בהופעות בבתי משפט ובשנים האחרונות בתיקי פשע חמורים, עבירות רצח, עבירות ביטחוניות חמורות, עבירות סמים, עבירות מין ואישומים של ארגוני פשע. כדרכם של רוב עורכי דין הפליליים לא הייתי בררן, אם כי היו לי קווים אדומים. החלטתי, למשל, כי לא אייצג נאשמים בפשעי שנאה, על רקע גזעני או פוליטי. עורכי דין פליליים אחרים לא ייטלו על עצמם לייצג נאשמים בעבירות מין, או בתיקי רצח אכזריים במיוחד או בתיקים שמעורבים בהם ילדים.

לעורך הדין הפלילי מיומנויות שונות לחלוטין מאלה של עורכי דין מסחריים-אזרחיים. כל כך שונה עורך הדין הפלילי מעורך הדין האזרחי עד שהעובדה שהם משתייכים לאותו מקצוע מעוררת פליאה עמוקה. אפשר בהחלט לומר, כי עוה"ד הפלילי מגיע ממאדים – הכוכב האדום, הלוחמני, הזועם, בעוד שעוה"ד האזרחי מגיע מנוגה – לשונו רכה, פניו בדרך כלל לפשרה והוא עושה מאמץ לקירוב הלבבות. ההבדל ביניהם הוא בכל תחום של העיסוק במקצוע – מהתחום החיצוני ועד לפרקטיקה המשפטית.

ראו למשל כמה שונה משרדו של הפלילי מרעהו עורך הדין האזרחי. הפלילי אינו מייחס משקל רב למשרד כיחידה פיזית. לא בהכרח משרדו ישכון במגדלים מפוארים, בכתובות נחשקות, ולעתים תמצא אותו בחלקים המוזנחים יותר של העיר. המשרד קטן, המזכירה אינה ססגונית ומושכת תשומת לב. הוא יעסיק, לכל היותר, שני עו"ד ואולי מתמחה אחד ולמעשה עול העבודה מוטל כולו על כתפיו.

נותן את נשמתו עבור לקוחו

אם ניתן להשוות את ראשי המשרדים האזרחיים הגדולים למנצחים בתזמורת גדולה, שמתפקידם להביא את הכלים המוזיקליים להרמוניה, הרי עוה"ד הפלילי הוא סולן וירטואוז המנגן על כלי אחד. את הופעתו, כשהיא טובה, ניתן להשוות לנגינת הצ'לו של פאבלו קאזאלס, המנגן את הסוויטות לצ'לו של יוהאן סבסטיאן באך, ומלווה את הנגינה השמימית באנחות וגניחות הבאות מלב שבור. עוה"ד הפלילי הוא נגן הצ'לו הבודד, המיוסר, הנותן את נשמתו עבור לקוחו.

עוה"ד האזרחי פועל ממשרדו ההדור, המשמש לו שדה קרב ומפקדה כאחד. הבניין מפואר, הכניסה מרהיבת עין, על הקירות תלויות תמונות של ציירים יידועי שם, המזגן פולט בחרישיות אוויר -בדיוק בטמפרטורה הנכונה. המזכירה נאה, קולה רך, אך לא פלרטטני, שמלתה ההדוקה וריח הבושם העולה ממנה נמצאים מילימטר אחד מן הגבול שבו הבטחה מעורפלת הופכת להצעה מגונה. חדרי השותפים העיקריים מרוהטים בטעם טוב ויקר ולא תמצא שם איזו איקאה חסכונית, כי עורך הדין האזרחי מפגין ללקוחותיו כי הוא אינו חוסך, כי עומד לרשותו תקציב כמעט בלתי מוגבל לפנק ולפנק את לקוחותיו.

יחד עם זאת, מאחורי החזות המפוארת של המשרד האזרחי, נמצא המפעל לייצור שבבי מחשב, הממוקם בסמטה עלובה ברפובליקה העממית של בנגלדש. עשרות עורכי דין שכירים (ובמשרדים הגדולים מאות), לצד שותפים זוטרים מתמחים, סטודנטים, רואי חשבון, מנהלי חשבונות, כולם כלואים בקובות קטנות שבדרך כלל לא יגיע אליהם הלקוח, אלא אם טעה בדרכו לשירותים המפוארים ולפתע פתח דלת והוא רואה מול עיניו עורך דין מזיע, במכנסיים קצרים, מטפחת גדולה שקשרים בארבעת פינותיה על ראשו, והוא שוקד על הכנת בקשה לרישום פטנט לצ'ופצ'יק של הקומקום, שלא יצפצף אלא ישיר אריה של ורדי, הבקשה ממלאת עשרות עמודים של טקסטים, המזכירים כל פטנט שהוצא אי פעם בתחום זה, ונספחים לאין סוף של דיאגרמות ושרטוטים. הלקוח המבוהל ממהר לסגור את הדלת ולהימלט אל הכניסה המפוארת והוא מאמין שזה היה סיוט מוזר שפקד אותו.

ראשי המשרדים הגדולים יגיעו לבית המשפט לעתים רחוקות ביותר, עסקאות יתנהלו בחדרי הישיבות רחבי הידיים, כאשר במהלך הישיבות האין-סופיות יוזמן מזון ממסעדה משובחת, סושי מ"אונאמי" למשל, או הלהיט החדש: עראייס בשר מתובל בעדינות, שנכנס לחצי פיתה לפני האפייה, וככה הוא נצלה על הגריל, או שמא בתנור ממסעדה קטנה שאיש עדיין לא מכיר אותה מחוץ לשותף אנין הטעם, שמכיר את כל המסעדות רגע לפני שהן הופכות המוניות מדי לטעמו.

חיים על קצה התהום

מבחינתו של עוה"ד האזרחי הופעה בבית משפט היא כישלון, סוג של תאונה, והוא מתייחס אליה בהתאם. הוא יגיע לבית המשפט מלווה בפמליה גדולה, בתקווה כי יטיל מורא על יריבו או על השופט. על פניו הבעה של מיאוס קל, אין לו כלי לנגן בו. הסיטואציה בה הוא הוא יכול לסמוך רק על עצמו, זרה לו. הוא מתקשה לקרוא את השופט, לאלתר, לקדם את הבלתי צפוי, והוא ימהר לכל רמז שיגיע מצד השופט ללכת לגישור, לבוררות, או לכל פורום אחר שאינו דומה לקרב גלדיאטורים בקולוסיאום הרומי הלוהט.

אך הזירה שבכל שעה עובדים זריזים משליכים עליה חול ים שיספוג את הדם שנשפך, היא ביתו של עוה"ד הפלילי, לעולם יחיה על סף התהום, קיומו תלוי על חוט השערה. כך בחייו הפרטיים וכך בחייו המקצועיים. אין לו לקוחות קבועים, הלקוח מגיע כי שמע עליו בבית הסוהר, או כי ראש ארגון הפשע הדרומי המליץ עליו לראש ארגון הפשע הצפוני. כישלון אחד עלול להמיט עליו שואה. בכל יום בבית המשפט הוא חייב להיות במיטבו, לחקור את עד המדינה כמו שחקר לפני 30 שנה, את עד המדינה שהגיע מארה"ב מלווה בגדוד נושא נשק של אנשי המחלקה להגנת עדים. עליו לשכוח כי רשויות המס רודפות אחריו, כי בנו אינו מדבר איתו, כי גרושתו הטילה עיקול על חשבון הבנק שלו כי לא עמד בתשלומי המזונות, וכי הפסד במשפט עלול להביא אותו למקומות שהוא לא רוצה להיות בהם. כמו צריף עלוב ברמלה, שם יעמוד בפני הבורר הבדואי האגדי, הקובע כי עליו להחזיר ללקוח חצי משכר הטרחה.

אך אם הייתי צריך להתחיל הכל מחדש, הייתי נוטל שוב את הצ'לו הכבד, בנרתיק העור השרוט והחבוט, מעמיס אותו על גבי ויוצא, ברכב הסימקה ללא מזגן, לבית משפט השלום בקריית גת להגן על פורץ  שלומיאל, שהשאיר את תעודת הקשיש שלו בזירה. והייתי מוותר ללא רגשי חרטה על משרד מפואר אך חסר נשמה בבניין "אמות המשפט והצדק".


הכותב הוא עורך דין פלילי.

תגובות