מתכנון אדריכלי לבניית מותג

מתכנון אדריכלי לבניית מותג

מהיכל הספר ובניין הכנסת בירושלים ועד גורדי שחקים המאיימים לשנות את קו הרקיע. מהם המבנים בישראל שעתידים להשאיר חותם על הסביבה בשנים הבאות

מאת: יהב גול
מצוינות בבנייה נדל"ן

האדריכל אמנון רכטר, דור שלישי לשושלת חלוצי האדריכלות בארץ אמר בעבר, "כשאנחנו הולכים ברחוב ורואים בניינים, מה אנחנו קולטים, האם התעוררות ואסתטיקה, או דווקא לכלוך? ומה כל זה גורם לנו להרגיש?". ידוע כי למבנים שונים יש השפעה ממשית על הרגשת הפרט והאופן בו הוא תופס את המציאות. חזיתות מבנים יכולות לקבוע במידה לא מבוטלת את האופי והאווירה של המקום בו אנו חיים ולהשפיע על הסביבה.

האדריכלות במדינות רבות נחשבת כאמנות נשגבת שמאחוריה עומדים לא אחת בעלי ממון ופרנסי ציבור אשר הקצו משאבים אדירים להקמת בניינים מהודרים, החל מארמון ורסאי, מקדש האפרתנון באתונה או מוזיאון בילבאו. ההשקעה יוצאת הדופן באדריכלות של מבנים אלה הפכה אותם למותג שעם השנים קרנם עלה עד כי הם הפכו מוקד עליה לרגל כאתרי תיירות מובילים, מוערכים וקובעי דעה.

מספר בודד של מונומנטים שנבנו בראשית הקמת המדינה, כהיכל הספר בירושלים ומבנה הכנסת, משאירים חותם על הסביבה, אף ששניהם מאופיינים באדריכלות צנועה למדי, פשוטה ומתגמדת. האדריכלות בישראל לוקה בחסר. בסקירת השנים מאז קום המדינה ועד שנות ה-90, האדריכלות בישראל אינה אלה תכנון זול ופרקטי לצרכי המשתמש כאשר האסתטיקה שבו לא באה לידי ביטוי.

מגדלי הארבעה קבוצת חגג (הדמיה: יח"צ)

בישראל של קום המדינה לא נמצא לנושא הזה חשיבות מרובה. בשנות השלושים של המאה הקודמת אדריכלות הבאוהאוס הייתה הדומיננטית בעיקר בתל אביב וכיום עיריית תל אביב עושה מאמצים רבים לשמר את הסגנון. עם קום המדינה היה צורך לבנות דיור מהיר וזול וסגנון הבנייה ששלט בארץ כונה "בנייני רכבת". גם בשנים שלאחר מכן הבנייה בישראל לא אופיינה בחשיבה עיצובית אלה בעיקר בצורך מתן מענה למשפחות צעירות.

החל מאמצע שנות ה-90, בזכות השגשוג הכלכלי במדינה, החלו להיבנות גורדי שחקים רבים במיוחד באזור תל אביב ורמת גן. תקופה זו מסמלת עליית סטנדרטים בתחומים רבים בחיי ישראלים רבים, בין היתר בשל תהליך הגלובליזציה שהתרחש בישראל והתעוררות שוק מגורי היוקרה. יזמי הנדל"ן הפנימו כי הצרכן אינו מעוניין עוד להתגורר בבניין משעמם אלא בכזה המעוצב כמוצר יוקרתי, שבאיו יהיו גאים להיכנס בשעריו מדי יום. אז החלה תפנית חדשה בתחום הבנייה בישראל והופעתם של מגדלים המשפיעים על הסביבה.

בעוד שמקום המדינה ועד 1998 נבנו פחות מ-10 מגדלים, הרי שבשנים 1999-2000, עם שגשוג ענפי ההיי-טק וענפים אחרים, הסתיימה בנייתם של 11 מגדלים – תוך כשנתיים בלבד. לקראת סוף שנות ה-90, גורדי השחקים נפוצו במרחב הדיור והחלו "להתחרות" על קו הרקיע. רבים מהמגדלים הללו נבנו לצרכי מגורים ונועדו בעיקר לאוכלוסייה האמידה בישראל, כתחליף לווילות בפרברים. מגמה זו נמשכת עד היום ברחבי הארץ כאשר מרבית המגדלים שנבנים הופכים מושפעים בעיקר ממגמות עולמיות שעם השנים גובהם עולה ומראם החזותי הופך מהפכני יותר תוך שימוש בצורות גיאומטריות ייחודיות.

"כיזמים אנו נדרשים לחשוב מחוץ לקופסה ולעבוד בתיאום עם האדריכל והקונסטרוקטור", מסביר ארז שפונדר, מבעלי קבוצת שפונדר פדלון, בנייה ויזמות. "אם בעבר היו יוצרים בניין ורטיקלי, כיום לעיצוב הבניין חשיבות מכרעת. השאיפה של כל יזם, היא ליזום וליצור בניין ייחודי, המבודל מיתר הבניינים במתחם הפרויקט. בהתאם, אנו וצוות המתכננים נדרשים לחשוב מחוץ לקופסה, וליצור את המבנה הייחודי. ככל שהבניין מיוחד יותר, כך יש משיכה לקהל לקוחות גדול יותר".

קבוצת חג'ג' – עיצוב פורץ דרך

     מגדל מאייר של קבוצת חג'ג' (צילום: יח"צ)

"קבוצת חג'ג' בונה פרויקטי דלוןם אייקונים בעלי השפעה על סביבתם ואף משרטטת מחדש את קו הרקיע של תל אביב", מסביר מנכ"ל ובעלים משותף של קבוצת חג'ג', עידו חג'ג'.

"אנו עובדים לשם כך בשיתוף פעולה עם אנשי המקצוע המובילים בישראל ובעולם אשר מעניקים ערך מוסף גבוה לכל פרויקט ביניהם אדריכל העל זוכה פרס הפריצקר ריצ'ארד מאייר, אדריכל העל דיויד רוקוול, מעצב העל ג'ורג'יו ארמני, האדריכל משה צור ולאחרונה אף הצטרף השחקן זוכה פרס האוסקר, ליאונרדו דיקפריו כשותף בפרויקט של החברה".

בשנת 2012 החלה קבוצת חג'ג' את הקמת פרויקט מגדלי הארבעה. מדובר בצמד מגדלים המחוברים ביניהם בגשר תלוי באוויר המגדירים מחדש את האדריכלות פורצת הדרך בלב תל אביב. הפרויקט שתוכנן בידי האדריכל משה צור, כולל שני מגדלי משרדים בני 38 ו-35 קומות בשטח של כ- 100 אלף מ"ר בלב מרכז העסקים של תל אביב בין הרחובות הארבעה והחשמונאים.

עיצובם של המגדלים הוא בצורת קוביות המונחות בזוויות שונות זו על זו, ביניהם טרקלין "תלוי" ולובי משותפים. החללים המשותפים בלובי הכניסה המפואר ולאונג' העסקים הגדול המשתרע על פני 2,500 מ"ר, תוכננו בידי מעצב העל ג'ורג'יו ארמני.

הטרקלין המשותף תלוי בין שמיים לארץ, מתבסס על גשר ומחבר בין שני הבניינים בקומה ה-14 ומאפשר צפייה פנורמית לפיאצת גבעון, מתחם הטמפלרים בשרונה, מרכז תל אביב ועד הים התיכון. בעתיד הוא יכלול מסעדת שף, בר ובית קפה איכותי ולאונג' עסקי רחב ידיים.

מגדל נוסף שהקימה הקבוצה אשר נחשב לאייקון תל אביבי הינו מגדל מאייר ברוטשילד בדרום רוטשילד 36 פינת אלנבי. מדובר במגדל ייחודי בן 42 קומות שתוכנן על ידי הארכיטקט היהודי-אמריקאי ריצ'ארד מאייר, זוכה פרס פריצקר לאדריכלות, אשר עיצב אותו ברוח הבאוהאוס.

הבניין דורג על ידי מגזין פורבס העולמי כאחד מעשרת המגדלים היוקרתיים בעולם. כמו-כן זכה הבניין באות העיצוב של אדריכלי ישראל כמגדל המגורים היפה בישראל המשתלב באופן הרמוני עם סביבת העיר הלבנה ומהווה מעין אמנות אורבנית בפני עצמו. השנה השתתף המגדל בתחרות הבינלאומית לגורדי השחקים הטובים בעולם.

המגדל הגבוה ביותר בישראל

את קו הרקיע של תל אביב ישנה בשנים הבאות מגדל "בין ערים", שיהיה המגדל הגבוה ביותר בארץ. המגדל, שתוכנן על ידי גיא מילוסלבסקי ואמנון שוורץ ממשרד מילוסלבסקי אדריכלים, יכלול 100 קומות, יתנשא לגובה של 400 מטר ושטחו יגיע ל-150,000 מ"ר. המגדל תוכנן עבור עיריית תל אביב.

מדובר במגדל עם עירוב שימושים – משרדים, מסחר, ציבורי, מלונאות ופנאי. עיצוב המגדל מבטא פרשנות למיקומו בהצטלבות בין שלוש ערים (גבעתיים, רמת גן ותל אביב). המגדל תוכנן במתכונת של משולש קמור צלעות כשכל אחת משלושת צלעותיו מופנית אל אחת משלושת הערים. הצלעות הקשתיות משנות את צורתן לאורך קומות המגדל, ויוצרות גל נפחי דינאמי, שבקומותיו העליונות הן נפתחות אל עבר הרקיע.

לדברי מילוסלבסקי: "מבחינה אדריכלית, המופע של מגדל צריך לשקף עניין ולהיות כזה שישפיע על המתבונן בו. חשוב שהאדריכל יביא לידי ביטוי בתכנון והעיצוב שלו תפיסות חדשניות ועיצוב ייחודי המתאים לסביבתו. במקרה של מגדל "בין ערים", מלבד נושא הגובה, הוקדשה מחשבה רבה על חזות המגדל, ויש רצון ליצור בניין שהוא אייקון שיגרום לעוברים ושבים להרים את הראש למעלה ולהתפעל".

הבית המשוגע – רחוב הירקון בתל אביב

   הבית המשוגע-תל אביב של חברת לוינשטין
   (צילום: לוינשטין)

בשנת 1989 השלימה קבוצת משולם לוינשטין את "הבית המשוגע" – בית מגורים משותף הממוקם ברחוב הירקון בתל אביב, בסמוך לכיכר אתרים.

הבניין שתוכנן על ידי האדריכל ליאון גנייבה והמהנדס יעקב חי שונה בסגנונו מכל מבנה אחר בארץ והוא תוכנן ונבנה בהשראת המבנים שתכנן גאודי בברצלונה. מבנים אלו מתאפיינים בצורות אה סימטריות פיסוליות, הלקוחות מעולם הטבע ומשוות מראה של צמחייה הבוקעת בפראות ומשתלבת באורבניות אוונגרדית בלתי צפויה, שונה ואחרת.

גם "הבית המשוגע", כמו מבניו של גאודי, כללו חלקים אשר לא ניתן היה לבנותם על פי תכניות מקובלות אלא הצריכו עבודת פיסול בבניין עצמו. "העבודה הייתה שונה מכל הפרויקטים של החברה, בעיקר עקב קרבת הבניין לים והפיגורטיביות שלו", מציין שאולי לוטן מנכ"ל קבוצת משולם לוינשטין.

"לשם כך יצקנו בטונים כאשר הזיון שלהם היה סיבי זכוכית, העמודים בקורוזיה, ולא ברזל בנין רגיל. בנוסף הכנו תבניות פיגורטיביות בחול ועל פניהן יצקנו את כל הפיגורטיביות של הבניין".

לוטן מספר גם על תגובתם בחברה לאחר שבחנו את תכניות הבניין "מייד אמרנו שדבר כזה לא היה ולא יהיה בארץ. אבל היזם התעקש ואנחנו נרתמנו להגשים את חלומו. ברור שידענו שזה בנין שכל אחד ידבר עליו ויזכור אותו".

הקרחון של תל אביב

מתחם "TOHA" ההולך ונבנה בימים אלו ברחוב תוצרת הארץ בתל אביב עתיד לשנות את פני האזור כולו (ראו תמונה בראש העמוד). מדובר באייקון אדריכלי ברמה בינלאומית בלב מרכז העסקים של תל אביב החולש על פני שישה מגרשים בשטח משותף של 17.5 דונם. המגדל מעוצב בצורה גיאומטרית, השואבת השראה מקרחון חצוב כמעין יהלום שהונח בלב הצומת הסואן. השראתו הצורנית של המבנה היא מחציבה של גושים בקרח ושבירתו במישורים משופעים, כך שכל קומה שונה בשטחה.

מרכז העסקים החדש הינו תוצר של שיתוף פעולה בין האדריכל והמעצב הבינלאומי רון ארד בשיתוף האדריכל אבנר ישר והיזמים הם חברת אמות השקעות מקבוצת אלוני חץ וגב ים מקבוצת נכסים ובניין. המתחם כולל שני מגדלים מפוסלים בני 28 ו-63 קומות הממוקם בפינת דרך השלום ויגאל אלון, ליד רכבת השלום, בעורק תחבורה ראשי.

כבר בסקיצות הראשונות של ארד לפרויקט, מתבלטת שאיפתו לייחוד עיצובי. שני המבנים מתאפיינים בגיאומטריות משתנה ובחזיתות נטויות, שנאחזות בקרקע על אצבעות דקיקות ומפוסלות. החיפוש אחר חומרים חדשניים לחיפויי המגדלים הוביל למשטחי Dekton ולחברת Cosentino. משטחי הדקטון עתידים לחפות את כל המגדלים מלמטה עד למעלה במנחים ובקומפוזיציות מגוונות.

יש הטוענים כי פרויקט תוצרת הארץ מצטרף לתופעה המתרחבת של מתחמים מסתגרים בתוך עצמם, שהתפשטה בעשור האחרון בתל אביב ובישראל בכלל כמו פארק צמרת, מתחם שרונה, מתחם השוק הסיטונאי ונוספים. מתחמים גדולים כאלה נוטים להתבדל מהרחוב ומתושבי העיר, מתקשים להשתלב במרקם הקיים, והמתכננים שלהם, בגיבוי של רשויות התכנון, מעדיפים ליצור בכל אחד מהם מיקרו-קוסמוס עירוני עצמאי, הפונה אל שטחיו הפנימיים בלבד.

לדברי אליאס טנוס, מנכ"ל קבוצת בסט "כל מי שעובר בדרך השלום בתל אביב יכול להבין את האתגר ההנדסי הטמון בהקמת הפרויקט. בין היתר בבניית לובי המתחם המגיע לגובה של 25 מ"ר, יצירת תקרות טרנספורמציה בעוביים גדולים, גשרים מיוחדים התופסים את הבניין וצורת העמודים הנטויים ומשנים כיוון בתוך הקומות".

פרויקט בית העמודים

בית העמודים מתעורר לחיים מחדש

פרויקט מתחם בנג'ימין שבנחלת בנימין, הינו קומפלקס מגורים עוצר נשימה הממוקם בצומת הרחובות הרמב"ם -התבור-מוהליבר. במרכז המתחם ניצב בית העמודים המרהיב שנבנה ב-1927 על ידי נתן זלמן ברון, יהודי אמריקאי בעל אמצעים ושימש כמלון ובית דירות להשכרה. עבודות הביצוע לשימור המתחם יחלו בעוד כשנה. הפרויקט מקודם על-ידי חברת PESO-GOV בעזרת האדריכל יניב פרדו ובשיתוף פעולה מלא עם עירית תל אביב ומחלקת השימור.

מדובר בפרויקט ייחודי היות ומדובר במבנה היסטורי בעל ערך רב המורכב מצירוף ייחודי של שלושה מבנים המייצגים את המרחב הפיזי וההיסטורי של העיר: בית העמודים – הנציג המובהק של האדריכלות האקלקטית בעיר, הבניין ברחוב מוהיליבר – מבנה הבנוי בסגנון בינלאומי, והבניין ברחוב התבור – מבנה עדכני המעניק פרשנות עכשווית לאדריכלות העיר הלבנה. בלב המתחם תוקם גינה שתחבר ותקשר בין כל המבנים, במרכזה תפותח בריכת פרחי מים גדולה המהווה שחזור של בריכות הנוי שהוקמו על-ידי הברון דה רוטשילד ברחבי העיר.

"המתחם ממוקם במיקום ייחודי, במדרחוב נחלת בנימין אזור שקט המוקף במבנים היסטוריים המיועדים לשימור", מסבירים בחברה. "שיטוט במתחם שמשלב את המופע של שלושת הבניינים הללו, דומה למסע אדריכלי בזמן בעיר תל אביב. עבודות השימור שנבצע לצד אכלוס הדירות שיוקמו במבנים יחזירו את פאר המתחם, כפי שידע בימיו הטובים. שחזור ההיסטוריה ושמירתה חשוב לטובת פיתוח הסביבה וחיזוק שורשיה הישראלים והיהודים, שהרי 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לו בערפל'. העבודות שנבצע יסייעו לשימור המתחם כמו-גם ההיסטוריה של העיר תל אביב".

צילום אוויר אצטדיון טדי עם גג סולארי

האצטדיון הסולארי הראשון בישראל

אצטדיון טדי נקרא על שמו של ראש העיר הידוע של ירושלים, טדי קולק. האצטדיון הוקם ב-1991 על ידי חברת מוריה לפיתוח ירושלים בשכונת מלחה בעיר ומשמש כמגרשן של הקבוצות העירוניות. כמו-כן מארח האצטדיון את המשחקים הבינלאומיים של נבחרת ישראל בכדורגל. כשהאצטדיון נחנך היו בו כ 14,000 מקומות ישיבה ועם השנים הוא גדל וכיום הוא כולל כ-32 אלף מקומות, והוא נחשב לאצטדיון הפעיל השני בגודלו בישראל.

בתחילת 2016 החלו העבודות להתקנת מערכת סולארית על גג האצטדיון במטרה להפוך אותו לראשון מסוגו בישראל המייצר חשמל ומקדם אנרגיה ירוקה. במסגרת הפרויקט הותקנה מערכת סולארית מהמתקדמות בעולם על כל גג האצטדיון בשטח של 5,000 מ"ר, הכוללת 2142 פאנלים סולאריים המייצרים 630 קילוואט.

המערכת מצליחה לייצר כמיליון קוט"ש בשנה – אנרגיה נקייה וידידותית לסביבה והיא משמשת צריכה עצמית של החשמל באצטדיון עצמו ובמתקני ספורט נוספים של העירייה. בנוסף להיבט הסביבתי, מהווה הפרויקט ייעול כלכלי מהותי הצפוי להוזיל משמעותית את עלות החשמל הנצרכת באצטדיון טדי בכחצי מיליון בשנה, היות ועלות ייצורו של חשמל סולארי לאורך שנות הפרויקט, זול בהרבה מרכישתו מחברת החשמל.

הפרויקט הסולארי החדשני בטדי מציב את העיר ירושלים ואת אצטדיון טדי בשורה ראשונה עם האצטדיונים המובילים בעולם באנגליה, ברזיל וגרמניה, בהם הוצבו מתקנים סולאריים עם טכנולוגיה זהה. את היוזמה הובילו עיריית ירושלים וחברת מוריה, החברה לפיתוח ירושלים. דורון נויוירט, מנכ"ל חברת מוריה לפיתוח ירושלים שעמד בראש הצוות המוביל את הפרויקט, אמר: " מדובר בפרויקט ייחודי שהעבודה עליו הייתה מאתגרת במיוחד שכן העבודה התבצעה בזמן העונה הסדירה של ליגת העל והיינו צריכים לקדם את הפרויקט למרות קיום המשחקים התכופים בו".

מרכז הספורט המיתולוגי בנצרת עלית

אחרי עשורים של הזנחה בהם עמד כפצע שותת בלב העיר, מרכז הספורט העירוני החדש בנצרת עילית מתחדש והוא עתיד להפיח חיים חדשים בקומפלקס הישן. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת התגבשה בנצרת עילית אדריכלות ייחודית שהושתתה על חומרים חשופים כדוגמת הבטון שהטביעו בעיר חותם משמעותי. מרכז הספורט העירוני הוקם בזמנו בהתאם לרוח הברוטליזם, מבטון חשוף כחומר פלסטי, ממנו יצרו צורות שונות. כך המתחם נתפס בעיני רבים כמפגע, כשחלקים ממנו החלו מתפוררים.

המבנה המחודש, תוכנן על ידי האדריכל מידד גנדלר מהמשרד וי 5 אדריכלים. על אף העובדה שהאדריכלות הישראלית שינתה מאז את פניה והבטון החל נתפס כחומר מדכא, האדריכל עשה בו שימוש נבון תוך חיפוי החזיתות שנצבעו לצהוב. כך יצר גנדלר מעטפת חדשה על בסיס המבנה הקיים תוך מתן אינטרפרטציה עדכנית לעיצוב המקורי. גם חללי הפנים תוכננו ועוצבו מחדש על מנת להתאימם לשימוש מודרני, לתקנים ולדרישות הנגישות והבטיחות.

"בחרנו שלא להרוס את המבנה הישן, שטמן בחובו איכויות ארכיטקטוניות גבוהות, ויצקנו בו ובסביבתו אלמנטים עדכניים", מסביר גנדלר. "הבאנו אותו למודרניזציה ברמה התכנונית, התקנית, התקנונית והוויזואלית ואלו הפכנו את המבנה לרלוונטי ומותאם לאדריכלות של המאה ה-21 תוך שהוא נותן כבוד גם למבנה ההיסטורי".

הקומפלקס החדש משתרע על שטח של כ-2,500 מ"ר בנוי והוא כולל שני אגפים – האחד הוא מבנה הבריכה והשני אולם הספורט כשביניהם מקשרת חצר מרכזית ולכל אחד מהם כניסה משלו. היתרון המובהק בתכנון זה, הוא יצירת קשר צפייה בין שני האגפים; מחצר הבריכה ניתן לצפות לתוך האולם ומהטריבונות העליונות רואים את הבריכה.

"חידוש הקומפלקס מהווה נקודת אור של ממש במרחב שנמצא ממש במרכזה של העיר ומשנה את פניה מבחינת וויזואלית ותרבותית. המבנה המחודש נחנך לאחרונה אך כבר כעת זוכה לתהודה בקרב התושבים שמעריכים את השיפוץ וגורמים להם אט אט לחזור ליהנות ולהשתמש במתקנים שבו", מוסיף גנדלר.

את הפרויקט יזמה עיריית נצרת עילית, מפעל הפיס, טוטו ווינר, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד השיכון ומשרד הפנים.

מתחם הקאנטרי ברהט

הקמת הקאנטרי הראשון למגזר הבדואי אשר הוקם ברהט ובו בריכה חצי אולימפית מהגדולות בישראל. מדובר בפרויקט אסטרטגי המסמל את השינוי שמתחולל בעיר בשנים האחרונות והוא בעל היבטים פוליטיים רבי חשיבות. המרכז, בתכנון האדריכל מידד גנדלר ממשרד וי 5 האדריכלים, תוכנן תוך הפרדה מלאה בין גברים ונשים וכולל כיסוי זכוכיות בחלקו התחתון של חלל הבריכה, במטרה למנוע מבטים מתוך הפרויקט החוצה ומן החוץ פנימה.

מתחם הקאנטרי משתרע על פני שטח של כ-15 דונם. שטח הפיתוח (הכולל בריכות חיצוניות) הוא 6,350 מ"ר ושטחו הבנוי עומד על לא פחות מ-3,200 מ"ר הכולל 2 בריכות שחייה למבוגרים ולפעוטות, חדר כושר, 3 חדרי סטודיו לחוגים, בית קפה, מגרשי ספורט, מדשאות, מרפסת שיזוף, מגרש משולב לכדורגל וכדורסל ומתקני משחקים. מאחורי הפרויקט עומדת עיריית רהט באמצעות תקציבים של משרד הבינוי והשיכון, משרד התרבות והספורט ומשרד החקלאות.

הקמת הקאנטרי הגיעה לאחר שנים רבות של הזנחה מצד הרשויות, שבמשך עשרות שנים לא הקימו בריכה ציבורית אחת ביישובי הבדואים בנגב. הדבר יצר מתחים בין יהודים וערבים, כאשר במספר תקריות סירבו תושבי הישובים היהודים להכניס את הבדואים לבריכות שלהם. לכן, מבחינת קיומה של בריכה בישוב הבדואי היא "סמל" עובר התושבים.

לדברי אדריכל הפרויקט מידד גנדלר, "בראש ובראשונה, ההיבט הפוליטי הראשי הוא "ניצחון" של המגזר הבדואי והשגת מטרה חשובה אחרי שנים של הדרה מצד המגזר היהודי. בנוסף, יש כאן הישגים נוספים של משרדי הממשלה שנרתמו לסייע ולעזור בהקמת הפרויקט בתקציבים ובתמיכה מנהלית".

פרויקט בצלאל במרכז תל אביב (צילום: l-studio)

מתחם בצלאל

פרויקט בצלאל שהוקם על ידי צמח המרמן וקרסו נדל"ן הוא כולל שני בניינים בני 7 ו-8 קומות ואף זכה בפרס המצוינות בבנייה בשל תרומתו למרקם העירוני.

מקורו של הפרויקט בתכנית בניין עיר שגובשה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. מטרת התכנית הייתה חיזוק המרקם העירוני הקיים בלב העיר על ידי הקמת קומפלקס עירוני חדיש המשלב פונקציות מגוונות כגון מגורים, מבני ציבור, גני ילדים, מסחר, כיכר עירונית וחניון ציבורי תת קרקעי. את כל אלה ניתן למצוא היום במתחם בצלאל הכולל בין יתר פיאצה גדולה ובה פינות ישיבה ובריכת נוי בשטח שהיה בעבר מגרש חנייה.

הרחובות הסמוכים למתחם בצלאל, עוברים בשנים האחרונות תהליך התחדשות מקיף, שהחל בעקבות הכרזת מתחם העיר הלבנה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. בין היתר נערך שיפוץ ושימור כיכר ביאליק. כמו כן גן מאיר ורחוב שינקין עברו מתיחת פנים מקיפה. השלמת הבנייה במתחם בצלאל תרמה משמעותית למגמת ההתחדשות העירונית בלב העיר.

מנהרות הכרמל

את פרויקט מנהרות הכרמל ביצעה חברת סולל ובונה מקבוצת שיכון ובינוי במסגרתו נסללה המנהרה הארוכה ביותר בישראל, באורך של מעל שלושה ק"מ. כמו-כן סללה החברה את המחלף הגדול ביותר בישראל, מחלף נווה שאנן, בעל שבעה גשרים וארבעה מפלסים. פרויקט הענק בוצע בשיתוף פעולה עם קבוצת אשטרום וחברת סי סי אי סיסי, הסינית.

למנהרות הכרמל תרומה אדירה לסביבה. השימוש בהן תורם להפחתת פליטת המזהמים, צמצום עומסי התנועה בעיר, שיפור איכות האוויר ואיכות חיי התושבים בחיפה וסביבתה מדי יום, מדי שעה, בכל נסיעה. מבחינה נופית, הפרויקט נחשב אייקוני בנופי חיפה ואף משתלב בטבע וביערות הכרמל. עם סיום הבנייה, נטעה החברה אלפי עצים ושיחים האופייניים לצמחיית הכרמל, אליהם הוצמדו מערכות השקיה.

מאז פתיחת מנהרות הכרמל לתנועה נרשמה ירידה בעומסי התנועה בצירי תנועה חלופיים בשיעור שנע בין 20-40 אחוזים. המנהרות חוסכות מדי יום מאות אלפי קילומטרים של שימוש בכבישים העירוניים, עשרות אלפי ליטרים של דלק ואלפי שעות מבוזבזות על כבישי העיר. החיסכון בדלק נובע הן מקיצור זמן ומרחק הנסיעה, והן הודות לתוואי הפרויקט, ללא רמזורים או עצירות וללא עליות, המגבירות את צריכת הדלק של הרכב.

===== ===== ===== ===== ===== ===== ===== ===== ===== =====

האדריכלות הישראלית בהסתר

האדריכלות בראש ובראשונה נועדה על מנת לייצר מחסה, וכשהיא מתחילה לייצר מחסה, אז היא קודם כל מוצר פונקציונלי. עם השנים, המין האנושי החל לפתח אדריכלות סביב שני מוקדים מאד מעניינים, שלעיתים גם מתאחדים אחד עם השני.

האחד הוא הדת. השאלה שעמדה לנגד האדריכלים בזמנו הייתה, איך להביא אל תוך חיי האנשים את האלוהות, הטבע והעוצמה, בין אם זה אלוהים כמו שלנו או אלילים פגאניים. בעידן הזה אנו מבחינים בכל מני מבנים אייקונים כמו הסטונהג' בבריטניה, וכל מיני מבנים בטורקיה שמשמשים מרכז תרבות ודת שהאדם מדבר עם אלוהיו.

המוקד השני, סביבו החל המין האנושי לפתח אדריכלות הוא ממשלות. כאשר הממשלות מתחילות לצמוח אזי המלכים והקיסרים מתחילים לבנות מבני עתק עצומים שמשמשים עבורם לבתים או לקברים. כך התרחש בהקמת הפירמידות המשמשות מבני קבורה ענקיים לפרעונים.

נמצא כי ממשל ודת הם שני הכוחות המרכזיים שמצמיחים ארכיטקטורה. כבר במקום הזה, היהדות לא משחקת תפקיד משום שהיא נשענת על אחת הדיברות, הציוויים הדתיים, בהן נכתב מפורש: "לא תעשה לך פסל על פני". בזמן שהמזרח הקדום ואירופה, מתחילים להתמלא במבנים מפוארים, היהדות רואה בזה משהו שנוגד את עיקרון הצניעות והרוחניות שלה.

עם הזמן בעולם שהולך ונעשה יותר מודרני, הארכיטקטורה צומחת גם סביב מבני ציבור, ספריות ואוניברסיטאות. בארץ ישראל, למעט הורדוס שזו תקופה של השפעה הלניסטית ורומאית מאד חזקה, אין שום דוגמא למפעלי בנייה אדירים. נמצא כמובן את בית המקדש הראשון והשני, אך גם אלו מבנים מאד צנועים, סגפנים ופשוטים.

כשמגיעים לארץ ישראל של העידן החדש, יש את ההשפעה של הישוב הערבי ועוד יותר, ההשפעות של מפעלי הענק שבנו הרומאים בארץ ישראל. אלו חודרות לתקופה הממלוכית, והעותומנית, וכך נמצא ערים כמו יפו, עכו וקיסריה, שנבנו על הריסות הממלכות ההם. הישוב היהודי הקדום של ירושלים, לעומת זאת, נמצא במקום אחר, הארכיטקטורה לא מעניינת אותו. וכך נמצא בתי כנסת שנבנו בחלל קטן הכולל עזרת גברים לצורך מניין, עזרת נשים צנועה והיכל לספר תורה. זה מספיק. שונה לגמרי מהכנסיות הגותיות העצומות שנועדו להראות את קטנות האדם וגדלות אלוהים, מבנים שלפעמים לקח 300 שנה להקים אותם.

במאה ה-20 הפריצה המעניינת של האדריכלות בארץ ישראל הייתה כשהישוב החל לצמוח. מדובר בתנועה מאד חילונית ומשכילה שברחו ארצה, ואלו מכניסים לכאן את האדריכלות הבאוהאוס. וכך נמצא כי הבנייה בארץ מושתתת על עקרונות היהדות היות והסגנון הבינלאומי שנבחר הוא מאד צנוע. הקופסאות הלבנות מאד מתאימות לאופי הלא מקושקש הסטרייט פורוורד של היהודים.

עשרות אדריכלים יהודים צעירים אירופאים בעיקר, הגיעו לבנות את הארץ ובהם האדריכל אריך מנדלסון שמוכר כמי שעיצב את ביתו של הנשיא חיים ויצמן ברחובות, המתכנן והאדריכל ריכארד קאופמן – שהיה בין המשפיעים על תולדות הבנייה בישראל, והאדריכלית ג'ניה אוורבוך שהטביעה חותמה בעיקר בתכנון כיכר דיזנגוף.

הסגנון האדריכלי של אותה תקופה חף מכל עיטור וקישור, ולכן הדיוטות שהולכים ברחוב לא רואים בסגנון הזה שום עניין. כאדריכל, אני יכול לומר שמדובר במבנים מאד צנועים מחד אך מאד מדויקים, אני רואה את האסתטיקה ואת החדשנות, אם כי אין בכך מראה מלבב ומושך "מול הפנים" כמו הקתדרלה הגותית. זה לא טאג' מאהל. להפך. יש יופי רב במודרניות ובבנייה הצנועה הזו, אך אני קורא לה "אדריכלות לאדריכלים", בנייה שהיא מאד מאופקת ועדינה משהו שמזכיר את תולדות העם היהודי.

בשנות ה-50 מתחילה הגלובליות. באתה תקופה ניתן לשוט באנייה, לטוס במטוס והעולם המערבי מתחיל לצמוח. אז החלה ההכרה באדריכלים בעלי שם עולמי כפראנק לויד-ריייט האמריקני, האדריכל לה-קורבוזיה הצרפתי ואוסקר נימאייר הברזילאי, ואלה משפיעים על כולם, עד כי נימאייר הברזילאי מוזמן לארץ ישראל, לתכנן את אוניברסיטת חיפה וכיכר המדינה. והוא מגיע.

בישראל נמצא באותה תקופה כי אחד האדריכלים המשפיעים הוא אברהם יסקי, מי שתכנון אדריכלות ברוטליסטית, של בטון ואחראי על תכנון אוניברסיטת באר שבע וחלק מהמבנים באוניברסיטת תל אביב. כך מתחילה להופיע אדריכלות אייקונית במדינת ישראל, שניתן להגדירה "אדריכלות אייקונית לאדריכלים", כשרוב האנשים, לא בהכרח מתחברים אליה.

השלב הבא, והוא השלב האחרון של ימינו, אנו מבחינים בהשפעה גלובלית עצומה של אדריכלים מחו"ל שמגיעים ארצה ולהפך. האינטרנט, הרשתות החברתיות והנגישות למידע מייצרים השפעה אדריכלית מיידית וסוחפת. מדינת ישראל הפכה להיות מדינה מאד קפיטליסטית ומונעת מכוחות השוק, וכך נמצא כי העיצוב בארץ הופך להיות גלובלי ומגיע למקומות מאד מסחריים בכל מבנה שמוקם. איפה שיזם חושב שעיצוב טוב יעלה לו את ערך הנכס, הוא ישקיע. זוהי אדריכלות שמונעת על ידי מנוע קפיטליסטי של רווח והפסד, וגם כיום, לאחר עשרות שנות זהות, ספק אם נמצא בה את הישראליות.

אדריכל אורי הלוי, שותף במשרד אורבך הלוי אדריכלים ומהנדסים

===== ===== ===== ===== ===== ===== ===== ===== ===== =====

תגובות