כנס ‘סביבה 2050’: במה נדון השנה?

כנס ‘סביבה 2050’: במה נדון השנה?

חוקי סביבה חשובים נחקקו, האכיפה השתכללה והתקדמה, פעילות המשרד להגנת סביבה הינה מקצועית ובתחום המים ישראל מובילה עולמית. עם זאת, בנושאים סביבתיים רבים אנחנו עדיין מפגרים אחרי העולם. בואו נדבר על זה

מאת: ד"ר מיקי הרן, מנהלת התוכן של הכנס
Eco-Trend סחר ועסקים

ד"ר מיקי הרן
(צילום: נטלי כהן קדוש)

כנס ‘סביבה וקיימות 2050’ עוסק גם השנה בקשר בין כלכלה, חברה, תעשייה ואיכות סביבה, ובניסיון לצפות מה נכון ומה ניתן לעשות כדי שלנו ולדורות הבאים תהיה איכות חיים וסביבה בריאה, לצד אפשרויות פרנסה מיטביות.

באופן טבעי, האינטרסים השונים יוצרים קונפליקטים רבים, ובמדינה צפופה כמו שלנו הפתרונות אינם פשוטים. תושבים הדואגים לבריאותם אינם מעוניינים שתעשייה מכל סוג שהוא תהיה צמודה למקום מגוריהם, ומעדיפים שתשתיות ייבנו הרחק מהם – גם אם הן אמורות לקדם איכות סביבה. התנגדות יכולה להיות כנגד מתקני מחזור, התפלה וצנרת גז שהם לטובת כלל הציבור.

במושבים השונים של הכנס, ננסה ללבן נושאים סביבתיים-כלכליים שנמצאים במחלוקת, בהשתתפות מקבלי ההחלטות ובעלי המקצוע והעניין המובילים בכל תחום. כמו כן, נתעדכן בפיתוחים טכנולוגיים סביבתיים מובילים.

איכות הסביבה נחשבת כיום לנושא חשוב, ולשר להגנת הסביבה מעמד מרכזי מזה שהיה לו בעבר: לא עוד פרס ניחומים לאחרון השרים. הכנסת חוקקה חוקי סביבה חשובים, והאכיפה השתכללה והתקדמה – הקנסות הפכו למרתיעים, ופעילות המשרד להגנ”ס הינה מקצועית ומושפעת מהנעשה במתקדמות שבמדינות. בתחום המים ישראל מובילה, ועולים אליה לרגל כדי ללמוד על הטכנולוגיות והמדיניות הנכונה שהביאו לפתרון משבר המים. אבל… עדיין ישנם נושאים סביבתיים רבים שבהם אנחנו מפגרים אחרי העולם.

עדיין אין מוּדעות מספקת לנושאי סביבה בקרב אוכלוסיות נרחבות. הלחץ על השטחים הפתוחים גדול משהיה אי-פעם. פסולת הבנייה עדיין שפוכה ברחבי הארץ. המחזור הוא בשיעורים נמוכים בהרבה מרוב מדינות ה-OECD. רכבים מזוהמים עדיין נוסעים בכמויות גדולות על הכבישים. התחבורה הציבורית עלובה ואינה עונה על הצרכים, וקצב הטיפול בבעיות הידועות איטי ולא יעיל. קבלת ההחלטות מושפעת, יותר מהנדרש, מקבוצות לחץ חזקות בעלות אינטרס מקומי; ומצד שני, מפגעים סביבתיים בעלי השפעה מקומית ונטולי הד תקשורתי לא תמיד מטופלים דיים על-ידי הרשויות, והאזרח לא מרגיש שיש לו למי להתלונן כדי שהבעיה הסביבתית במקום מגוריו תיפתר.

מגוון דעות – מגוון פתרונות

הפתרונות של אנשי המקצוע לכשלי שוק תלויים פעמים רבות בתפישת העולם של מקבלי ההחלטות מעליהם. כך קורה, לדוגמה, שהמדינה מחליטה להפחית את כמות הפסולת המושלכת למטמנות ולהגביר את המחזור, אבל כל שר שמתחלף מחליט על סדר עדיפויות אחר שדוחה או מקדם את הטיפול בנושא זה, וגם אם הנושא גבוה בסדר העדיפות – כל אחד מעדיף פתרון אחר.

יש מי שמקדם הפרדה במקור של הפסולת הביתית, ויש מי שחושב שההפרדה צריכה להיעשות בתחנות מעבר. יש מי שמכוון לשריפת הפסולת והפיכתה לאנרגיה במתקנים מיוחדים, ויש מי שחושב שהמתקנים מזהמים ומיותרים. יש מי שמחליט שהטיפול בפסולת והמחזור צריכים להיעשות באמצעות גופי ביניים מוכרים על-ידי המשרד, ויש שסוברים שאולי כל הנושא צריך להישאר בידי הרשות המקומית. יש מי שחושב שראוי להקים כמה מתקנים מרכזיים למחזור ולטיפול בפסולת, ואחרים חושבים שנכון יותר לבזר את הטיפול למתקנים קטנים ובעלי השפעה מוקטנת על סביבתם.

המימון של כל מה שלא יהיה שהוחלט עליו, יכול להיות מקודם ביעילות או להיסחב על-פני זמן ארוך, וכן הלאה כשלים מתמשכים שלא מאפשרים הגעה לרמת טיפול מערבית מתקדמת. במסגרת הכנס, ננסה להעיר ולהאיר על כשלים בתחום המחזור המבוצע באמצעות גופים שמוכרים על-ידי המשרד להגנ”ס ועל כשלים במימון פרויקטים תשתיתיים, ונשמע כיצד רצוי ונכון להתקדם.

עודף בירוקרטיה וסביבה רגולטורית, הכוללת מספר רב של גופים שאינם מתואמים, מכביד בעיקר על התעשייה להתנהל כראוי. לעיתים מתקבלות הוראות סותרות מגורמים שונים, וישנם גורמים רבים שמעורבים בהחלטות כגון משרדים ממשלתיים (הגנ”ס, פנים, אנרגיה ותשתיות, תחבורה, אוצר), הרשות המקומית, פיקוד העורף, רשות הטבע והגנים, כבאות, ארגונים ירוקים, התארגנויות אד-הוק של הציבור, ועדות בכנסת, מבקר המדינה, ובוודאי שכחתי עוד גורמים.

הצד החיובי בבלגן הוא שקיימת אפשרות לכל מי שרוצה להשמיע את עמדתו, וזהו דבר חיובי כשלעצמו, אבל כאשר מתעוררות מחלוקות מהותיות ואין מנגנון מסודר לפתרון – מגיע הנושא לפתחו של בית המשפט. בית המשפט לא אמור להחליף רשות מקצועית ולהכריע בבעיות מקצועיות שאינטרסים רבים מעורבים בהן, וכך קרה שמפעל מצליח כמו ‘חיפה כימיקלים צפון’ סגר את שעריו ופיטר מאות עובדים – וכלל לא ברור שזו החלטה מושכלת, סביבתית, ובוודאי לא כלכלית. במושב התעשייה נברר האם אפשר היה להתנהל אחרת? אולי אין כלל צורך בתעשייה? או שמא נהיה כולנו עובדי הייטק, בנקאים או נדלניסטים, ושהתעשייה – מוצלחת ככל שתהיה – תעבור למדינות אחרות?

לימודי איכות סביבה באוניברסיטאות רבות כוללים קורס בתקשורת סביבתית, וכך גם בהתמחות בניהול איכות סביבה שבראשה אני עומדת בקריה האקדמית אונו. לדעת הקהל ישנו תפקיד מכריע בקידום איכות סביבה – אבל גם בהכשלת מהלכים שיש בהם תועלת לכלל התושבים, וגם לאיכות סביבה. תקשורת יכולה להוביל להחלטות פופוליסטיות ולשכנע באופן מוטה את הפוליטיקאים, ובכך לערער את תהליך קבלת ההחלטות הרצוי.

תפקיד התקשורת הוא, אם כך, מהותי. התבטאות במדיה המסורתית או החדשה משפיעה מאוד על דעת הקהל, אבל לקוראים אין כלים לדעת האם הכותב למד את הנושא מכל צדדיו והביא כתבה מאוזנת ומקצועית או שאולי מדובר באינטרס צר של גורם כזה או אחר (פייק ניוז?). התקשורת משפיעה מאוד על קבלת ההחלטות על-ידי פוליטיקאים – לפעמים ללא הצדקה מקצועית, וחבל שכך. המושב שידון בנושא זה ינסה לברר את סוגיית ההון-שלטון-עיתון בהקשר של איכות סביבה.

אני מאחלת לכולנו כנס מעניין, מעורר מחשבה ומחדש.

תגובות

Comments are closed