לא שם על החוקים

לא שם על החוקים

את עיצוביו נהג ליצור ישירות על הדוגמניות, כשהוא 'תולה' עליהן את הבד ומפסל עליהן את הבגד. 60 דגמים, בתערוכה מיוחדת, המייצגים את עשייתו הייחודית של המעצב הטוניסאי אזדין אלאיה

מאת: מיה אור (צילומים: יח"צ מוזיאון העיצוב, לונדון)
סגנון חיים שמנת

   אזדין אלאיה
   (צילום: פיטר לינדברג)

את התערוכה "אזדין אלאיה הקוטורייר" (Azzedine Alaia: The couturier) שנפתחה החודש במוזיאון העיצוב בלונדון, אמור היה אזאדין אלאיה לאצור במשותף עם מרק ווילסון, האוצר הראשי של מוזיאון גריינגר באוסטרליה. מותו הפתאומי של אלאיה, בנובמבר האחרון, קטע את שיתוף הפעולה שכבר היה בעיצומו. כך הפכה התערוכה, שנועדה להציג ולחקור את פועלו של אחד המעצבים המובילים והמוערכים בסצנת האופנה הבינלאומית, לאירוע לזכרו.

התערוכה במוזיאון העיצוב היא הראשונה שמציגה את יצירתו של אלאיה בבריטניה, מקבצת את פריטי האופנה שיצר כנרטיב ואתוס של מעצב בעל שפה ייחודית ומובחנת, דעתן ומלא ביטחון, עם "סדר יום" משלו. כשהיא חושפת עשייה ארוכת שנים, שנמשכה משנות ה-70 של המאה הקודמת ועד העת האחרונה. התערוכה מעניקה מבט ייחודי הבוחן-חוקר את גישתו של אלאיה, גישה שהתעלמה מחוקי אופנה קיימים ואיתגרה אותם בדרכו המיוחדת.

ימין: אלאיה "מפסל" דגם על הגוף של ידידתו, הדוגמנית נעמי קמפבל
שמאל: ניחוח של נשיות מפתה: נעמי קמפבל בצילום ישן (לחצו להגדלה)

אופנה במחיצה

חלל הגלריה בו מוצגת התערוכה, נחלק באמצעות סדרת מחיצות ארכיטקטוניות, שנוצרו במיוחד עבורה על ידי מעצבים ואמנים מובילים, עמם קיים אלאיה דיאלוג מתמשך, וביניהם האחים רונן וארוון בורולק, קונסטנטין גרצ'יץ', מרק ניוסון, כריס רוס וטטיאנה טרובה. עיצובי המחיצות שואבים השראה מפריטי האופנה, והן משתלבות בחלל כך שהן מעניקות רקע מכבד – מציבות את העיצובים במרכז הבמה באופן שהולם את תפיסת עולמו של אלאיה, אשר דגל בטוהר העשייה ושעליו הקפיד בחומרה לאורך כל שנות הקריירה שלו.

התצוגה מלווה בתפאורה שנרקמה מצילומים שמתעדים את מהלך חייו ומציטוטי דברים שאמר, תוך שהם מאירים את דמותו ואת יושרו המקצועי, את תשומת הלב שהעניק לפרטי פרטים, ואת עולמו העשיר, שמיזג השראות מגוונות מתחומי אופנה, אמנות, צילום ועיצוב.

אלאיה, קטן-קומה ויוצר גדול: עם כלביו והדוגמנית פרדריק

אלאיה, מי ומה?

אזדין אלאיה נולד בעיר ג'מאל בטוניסיה, ועם מותו התעורר פולמוס כלשהו בקשר לשנת לידתו וגילו המדויק – יש שגורסים שהיה בן 77, אחרים טוענים שכבר חצה את שנתו ה-80. בטוניסיה למד פיסול בשלוחה של בית הספר הצרפתי לאמנות בזאר, ובשנת 1957 העתיק את מושבו לפריז, יחד עם אחותו התאומה. ראשית דרכו בעולם האופנה הייתה בעבודת חייטות אצל כריסטיאן דיור, אך זו הייתה קצרה מאוד. בהמשך עבד עם המעצב גי לארוש ולאחר מכן לצד טיירי מוגלר, עד שהחל לבסס את דרכו העצמאית ואת המותג הנושא את שמו.

כבר במהלך שנות ה-70 משך אלאיה את תשומת הלב של אושיות כגרטה גרבו וססיל דה רוטשילד, ובסופן הקים אטלייה משלו, בדירה בה התגורר אז. ב-1980 הציג את הקולקציה "הרשמית" הראשונה של המותג, שזכתה להצלחה רבה ומיקמה אותו בשורה הראשונה של מעצבי-העל.

שנות ה-80 והמחצית הראשונה של שנות ה-90 היו טובות אל אלאיה והאירו לו פנים. בשנת 1985 זכה בפרס המעצב הטוב ביותר שהוענק לו מטעם משרד התרבות הצרפתי; קהל לקוחותיו התרחב בהתמדה וכלל דמויות מפתח בינלאומיות כנשות מנהיגים גדולים, שחקניות קולנוע מפורסמות ודוגמניות מובילות; עיצוביו נחשבו נחשקים מאוד; ולטובת מי שהחמיץ ו/או אינו זוכר, מעמדו כאייקון אופנה קיבל אישור גם בעולם הקולנוע: בסצנת שוד בסרט "קלולס" (1995), נתקפת הגיבורה (אלישה סילברסטון) בעתה ולאו דווקא מעובדת השוד, אלא מהרעיון שתיאלץ להיפרד מהמעיל המעוצב שלה: "זה אלאיה!" זעקה-הוכיחה את השודד.

דגמים של אלאיה, שכיבד נשיות וחגג אותה בעיצובי קוטור ללא פשרות (לחצו להגדלה)

השאיפה לשלמות

עם מותה של אחותו, במחצית שנות ה-90, אלאיה "הוריד פרופיל", מה שמטבע הדברים פגע בעסקיו. המותג שלו נמכר לבית האופנה פראדה, אולם עד מהרה הוא שב לפעול שוב כעצמאי, על אף שחלק ממניותיו נותר מאז בידי פראדה. החל משנות האלפיים סימן אלאיה קאמבק, אך בה בעת גם החליט לפרוש מהתצוגות הרשמיות של זירת האופנה.

כדקדקן מוצהר, שלא "שחרר" דגם עד שלא הגיע לשלמות האבסולוטית אליה חתר, הוא העדיף להיצמד ללוח זמנים משלו: הוא המשיך לקיים תצוגות, אך עשה זאת במתכונת מצומצמת בטריטוריה שלו ברחוב מוסי בשכונת המארה, במבנה בו שוכנים האטלייה שלו, דירתו, חנות המותג ומלון בוטיק קטן שהקים. בחודש יולי האחרון הוא חרג מעט מהמתכונת המצומצמת, כשקיים תצוגה גדולה יותר, אך גם זו לא הייתה בקנה המידה הנהוג בסצנת התצוגות.

גבר של נשים

אלאיה אמנם חלק את חייו עם בן זוג, אך היה איש של הנשים עבורן יצר. הוא כיבד את הנשיות שלהן וחגג אותה באמצעות עיצוב פריטי קוטור, ששילבו קלאסיקה ואוונגרד בעת ובעונה אחת, ושידרו שיק מעודן לצד מראה מעורר ביטחון ועוצמה. תפיסתו כמעצב ביטאה מודעות גבוהה לגוף, כמו גם את נטייתו לפיסול, ופריטי הלבוש שהוציא תחת ידיו היו ארכיטקטוניים כמעט. הם פיסלו ועטפו את הגוף הנשי בארומה של רכות מפתה, שגילמה את הלך הרוח בשנים בהן הסתמנה בעולם האופנה מגמת חדשנות עם ניחוח פרובוקטיבי, שאלאיה היה ממוביליה.

את עיצוביו נהג ליצור ישירות על הדוגמניות, כשהוא "תולה" עליהן את הבד, מפסל אותו, וגוזר אותו בדייקנות ובקפידה במו ידיו, כסוג של מלאכת קראפט. התערוכה מציגה מעל 60 דגמים המייצגים את עשייתו הייחודית, שתדיר שאפה להעצמת הגוף הנשי, וכוללת פריטים שעיצב בשנותיו המוקדמות כקוטורייר, לצד פריטים מאוחרים יותר שהפכו לאייקונים המזוהים עמו.

למשל, Zipped Dress (שמלת הריצ'רץ') שעיצב בשנות ה-80; Bandage Dress (שמלת התחבושת), המאופיינות ברצועות בד שנצמדות לגוף ועוטפות אותו תוך הבלטת קימוריו; Corset Belt (חגורות מחוך), חגורות עור רחבות שמדגישות את המותן ומשלבות דיגום בחיתוך לייזר, או פרטים כפרנזים או עיטורים מתכתיים; את שמלות הסטרץ' שעשויות מסריגים גמישים המתלבשים-נצמדים לגוף; או פריטים מבוססי עור מחורר בתהליכים טכנולוגיים מתקדמים, שמעידים גם על היותו שוחר טכנולוגיה, שאימץ חידושים בתחום לטובת האופנה שיצר והנשים שאהב להלביש.


מוזיאון העיצוב, לונדון. עד 7 באוקטובר 2018

תגובות